בית הדין האזורי לעבודה סבור כי למעביד קיימת זכות לפטר עובדת לנוכח הטרדות טלפוניות של מנהלה הישיר, סמנכ"ל השיווק בחברה, על-ידי גורם עברייני, בהן הוא נדרש לפטרה, ונוכח האולטימטום שהציב הסמנכ"ל בפני החברה כי אם העובדת לא תפוטר הוא יפסיק את עבודתו בחברה.
העובדת לימור ויצמן הועסקה בחברת יונידרס-תדמית העוסקת במכירה ושיווק של ביגוד מקצועי בתפקיד נציגת מכירות. לאחר פרידתה מבעלה החל ממונה העל שלה בחברה, סמנכ"ל השיווק גידי סלע, לקבל הטרדות טלפוניות בהן נדרש לפטר את ויצמן, ואף אשתו הוטרדה טלפונית ובין היתר נאמר לה באותן שיחות כי ויצמן ובעלה מנהלים רומן.
סלע תיאר בבית הדין את מסכת האיומים שעבר במשך 75 ימים ואת הלחץ והמתח בהם היה שרוי.
סלע התלונן במשטרה והציב אולטימטום כי אם ויצמן לא תפוטר הוא יפסיק את עבודתו, שכן אינו יכול להמשיך לעבוד בנסיבות שנוצרו. לאחר שפוטרה הגישה ויצמן לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והשלמת פיצויי פיטורים.
לטענת ויצמן, היא פוטרה שלא כדין, שכן המניע האמיתי לפיטוריה היה רצון החברה להפסיק את המצב בו סלע ומשפחתו סובלים מהטרדות ואיומים של אותו צד ג' שביקש לפגוע בה.
בית הדין ציין בפסק דינו כי התרשם שהתובעת הייתה ככל הנראה קורבן של בעלה, וכי פיטוריה לא היו קשורים להתנהגותה שלה, אלא להתנהלות של בעלה עמו הייתה בהליך גירושים.
לדעת בית הדין, כאשר יש בפני המעסיק שתי אפשרויות: האחת סיום העסקתו של סמנכ"ל השיווק, והשנייה סיום העסקת עובדת מכירות כאשר שניהם הם למעשה קורבנות ללא עוול בכפיהם - זכותו הניהולית של המעביד להעדיף את מי מהעובדים הללו לפטר.
בית הדין ציין בפסק דינו כי מתצהירה של התובעת ברור כי היא מייחסת לבעלה לשעבר את ההטרדות, אולם במסגרת דיון הוכחות חזרה בה מדבריה לעניין מעורבות בעלה באיומים ובהתנכלות לה.
בית הדין הדגיש כי על המעביד לדאוג לפעילות השוטפת של העסק, והוא רשאי במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו להעדיף את הסמנכ"ל על עובדת המכירות.
בית הדין הוסיף כי אין כל איסור חוקי לפטר עובדת בסיטואציה כמו זו שבפנינו, ועל כן אין לקבל את טענת העובדת במקרה הנדון, לפיה אסור היה על הנתבעת לפטר אותה.
בית הדין סיכם באומרו כי מדובר במקרה קשה ומצער, בו הן התובעת והן מנהלה הישיר סמנכ"ל השיווק הם קורבנות במקרה זה, אולם אין המדובר בפיטורים שלא כדין המצדיקים פיצוי. מאידך-גיסא אין לקבל את טענת החברה לפיה התובעת פוטרה עקב אי-שביעות רצון מעבודתה.
בית הדין פסק לתובעת סך של 31,000 שקלים בגין הפרשה והלנת פיצויי פיטורים. בנוסף פסק לה הוצאות משפט בסך 8,000 שקלים.
התובעת לימור ויצמן הגישה עתה לבית הדין הארצי לעבודה ערעור על פסק הדין, במסגרתו היא מבקשת לפסוק לה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע. לדבריה, על המעביד קיימת חובה לפנות לגורמי אכיפת החוק בטרם יבחר לפטר את העובד בשל פעולתו של גורם עברייני (צד ג') המנסה לגרום לפיטורי העובד על-ידי סחיטה באיומים של מנהלה הישיר ובני משפחתו.
"הדעת אינה סובלת שסחיטה באיומים על-ידי גורם עברייני יניבו שכר לעבריין הפוגע מחד ומאידך נשוא הסחיטה יפגע ויאבד את מקום עבודתו על לא עוול בכפו", נאמר בערעור.
בנוסף נאמר בערעור כי "לא יעלה על הדעת שבית משפט בישראל יקבע שקיים למעביד לגיטימיות להיכנע למעשה עברייני הדורש פיטורי עובד בוודאי מבלי שמוצתה פניה לרשויות אכיפת החוק וכי התנהלות זו היא בבחינת אפליה אסורה".
לדעת המערערת, באמצעות עו"ד טל שחר בלוך, הותרת הכרעת בית הדין האזורי על-כנה היא לא פחות ממתן רוח גבית לגורמים עברייניים המבקשים לפגוע בפלוני או בפלונית על-ידי סחיטה באיומים של מעבידיהם, ומסר שכזה אינו יכול לצאת מפתחו של בית משפט בישראל.
