לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה תביעה לתשלום פיצויי הפקעה של מקרקעין על חוף ימה של תל אביב מדרום לדולפינריום ובקרבת מסגד חסן בק ממערב לשכונת מנשייה.
על המקרקעין היה קיים בית החולים "שערי ציון" אשר שירת את תושבי היישוב בארץ ישראל עד לשנת 1917 מועד בו גורשו תושבי יפו ובית החולים נסגר. עם תום מלחמת העולם הראשונה נפתח בית החולים מחדש בשם "בית החולים העירוני לתושבי יפו" אך הוא נסגר בשנת 1920. עם פריצת כוחות הישוב העברי מתל אביב ליפו במהלך מלחמת השחרור נהרס מבנה בית החולים.
התביעה נגד המדינה ועיריית תל אביב הוגשה על-ידי נאמני ההקדש "שערי ציון": מנהל בית הספר מקווה ישראל, האגודה למלחמה בסרטן ופרופסור שלמה מור יוסף. הנאמנים מונו לתפקידם על-ידי בית המשפט העליון בנובמבר 2010.
בתביעה נאמר כי מקרקעי ההקדש הופקעו פעמיים: פעם אחת על-ידי המדינה ופעם שנייה בחלקם על-ידי עיריית תל אביב. לדברי התובעים, הנתבעים עשו במקרקעין המופקעים שימושים שונים למטרות רווח, למטרות מסחריות גרידא ו/או מכל מקום שלא לשם מימוש מטרותיהן של ההפקעות. בנוסף, עד היום לא שולמו להקדש פיצויי הפקעה כלשהם.
בתביעה מצוין כי הקדש "שערי ציון" נוצר בשנת 1895 על-ידי יוסף נייגו, יהודי תושב יפו, בחטיבת קרקע שהייתה בבעלותו והוא הקדיש את הקרקע ואת הבניין הניצב עליו למטרת "בית חולים לחולים היהודים העניים, בין ספרדים ובין אשכנזים, בזמן שהם חולים". הבניין שהוקדש לשמש כבית חולים נרכש בזמנו מידי הקונסול האוסטרי ביפו.
עוד נאמר בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד אסף פוזנר ועמיחי נביאי כי על חטיבת הקרקע עליה עמד בית החולים נמצא כיום חלק מפארק צ'רלס קלור, חלק מחניון מכוניות מסחרי, תחנת דלק מסחרית של "פז", חלק מרחוב קויפמן וחלק מחצר בית המלון "דן-פנורמה".
לטענת התובעים, מטרת ההפקעות לא נתמלאה ביחס למקרקעי ההקדש ולמיטב ידיעתם עיריית תל אביב לא שילמה פיצויי הפקעה למדינה ועל כן אין המדובר בהפקעה אלא במצב של "הפקעה". בנוסף, אסור היה לעירייה להעביר לצדדים אחרים בעלות במקרקעין המופעלים לשם שימושים מסחריים.
אשר על כן, נאמר בתביעה, מתבקש בית המשפט לפסוק להקדש פיצויי הפקעה על-פי השווי הגבוה של המקרקעין מיום ההפקעה ועד היום.