התקדמות ועדיין פערים במו"מ להבראת הדסה

התקדמות ניכרת במו"מ לגיבוש תוכנית הבראה לבית החולים הדסה, אך עדיין נותרו פערים משמעותיים, כך דיווחו הצדדים (יום ה', 24.4.14) לבית המשפט המחוזי בירושלים. לדברי נציג הנאמנים, עו"ד אמיר בר-טוב, "כרגע אין הסכמה על תוכנית הבראה כוללת לבית החולים כולל החזר חובות העבר. כולם נכונים ורוצים להמשיך לנהל מו"מ כדי לנסות לגשר על הפערים שנותרו". לדבריו, אם בימים הקרובים לא יושג הסדר - יציגו הנאמנים (עוה"ד ליפא מאיר ואשר אקסלרוד) והנהלת בית החולים את תוכנית ההבראה הנראית להם, והעובדים והמדינה יצטרכו להגיב עליה. עוד אמר בר-טוב, כי תקופת ההסכם תהיה שש שנים, מתוכן תתחייב המדינה להעניק סיוע במשך שלוש שנים. "בית החולים יעבוד תחת אור השמש ולא תחת החושך, לא כל העיוותים יוסדרו אבל הרבה מאוד מהם כן ובמהלך הדרך גם דברים נוספים יכולים להיות משופרים. יש להדסה פוטנציאל מאוד גדול, ובניהול נכון אני חושב ומאמין שבית החולים יוכל לייצר יותר הכנסות ולהיות יותר יעיל", הצהיר. נציג נשות הדסה, עו"ד חגי אולמן, גילה: "המדינה אומרת שהיא רוצה וצריכה להשקיע כספים, יתכבד ארגון נשות הדסה ויעביר למדינה נכסים שלו. זה לא פותר ולא משנה כלום לבית החולים. זה סכומים שאמורים לעבור לאוצר המדינה. למרות שהדבר הוא חריג ביותר ואין לו שום בסיס, בשל האופי המיוחד של ארגון נשות הדסה, הסכימה יו"ר הארגון, לשקול במסגרת הסדר, להעביר נכסים משמעותיים, 350 דונם ומתחם 'הדסה הקטנה' ששווים סכומי עתק". הוא האשים את המדינה, כי היא רוצה להתעשר מן ההסדר, כאשר למעשה נשות הדסה הן שיצילו את בית החולים. סגן הממונה על התקציבים, משה בר-סימן-טוב, אמר בתגובה: "לצד זה שהמדינה צריכה להכניס את היד לכיס, גם הבעלים צריך לתת את חלקו. בא הבעלים ואומר כי חלקו הנזיל בכסף הוא מוגבל אך יש לו יכולת לסייע באמצעות נכסים אחרים. כיוון שהשעה הייתה לחוצה, הסכמנו לסייע בדרך נוספת ולהנזיל את הנכסים עבור נשות הדסה. אנו לא רוצים את הנכסים של נשות הדסה, אלא רוצים שהארגון יסייע בכל מה שניתן. הנכסים האלה מהווים עבור המדינה נטל". נציג ההסתדרות הרפואית, עו"ד רונן מטרי, התריע מפני עזיבה הולכת וגדלה של רופאים. הוא ביקש להפסיק "לנפנף בחלופת הפירוק", כלשונו, שכן לדעתו ברור לכל שהדבר לא יתרחש. מטרי טען שלמעשה אין לבית החולים גרעון, אך כל יתר המעורבים דחו את גירסתו. מנכ"ל בית החולים, אביגדור קפלן, התייחס לאותה בעיה: "בית החולים פועל במצב קשה. הזמן לא פועל לטובת העניין, המורל ירוד ויש כעס רב והתפוקות נפגעות. יש הלך רוח שמעודד עזיבות. היו לנו עזיבות לא מבוטלות של אחיות. להציג את הדברים בצורה יותר קשה, שהשמות שמורים על אנשים שעוזבים, זה חרב פיפיות כי צריך לחשוב גם על היום שאחרי". השופט דוד מינץ אומר בהחלטתו, כי הוא יוצא מתוך הנחה שלהדסה יש גרעון תפעולי שוטף של 300 מיליון שקל, וכי אין צורך למנות מומחה כלכלי לבדיקת נקודה זו. "ברור לכולם כי אין תחליף למו"מ", אומר מינץ. לאור זאת, הוא הורה למאיר ואקסלרוד להכין עד 30.4.14 מסמך שירכז את נקודות ההסכמה והמחלוקת, להמשיך בניהול המו"מ לפיו ולדווח לו ב-4.5.14 על המתרחש. אם יחליטו מאיר ואקסלרוד להגיש הצעת הסדר, יתקיימו אסיפות הנושים עד 8.5.14. לבסוף קיבל מינץ את בקשתם של הנאמנים וההנהלה, והורה לשלם את משכורות אפריל ללא ניכוי ימי השביתה שהתרחשה בחודש פברואר.