יותר משבע מאות אנשי צבא אמריקניים נהרגו בחוף סלפטון סאנדס בדרום-מערב אנגליה בתרגיל הגדול טייגר, לאימון הכוחות לקראת הנחיתה בנורמנדיה, לפני שבעים שנה.
התקרית ב-28 באפריל 1944 הוסתרה על-מנת שהגרמנים לא יידעו מה הייתה מטרת התרגיל - כנראה, בפקודה ישירה של גנרל דווייט ד' אייזנהואר, מפקד כוחות בעלות-הברית באירופה.
ספינות קטנות גרמניות גילו את הכוח המתרגל, שדימה את הנחיתה בחוף יוטה בשישה ביוני. הגרמנים התקרבו אליו, וירו עליו במקלעים ובטורפדו. בפועל, נהרגו בתרגיל בסלפטון סאנדס יותר אמריקנים מאשר בנחיתה בחוף יוטה. בפקודת אייזנהואר, הוחתמו שאירי מאות ההרוגים על הצהרות סודיות כשדיווחו להם על נפילת יקיריהם.
חוף סלפטון סאנדס נבחר כמקום התרגיל כיוון שהוא דומה לחופי נורמנדיה. בתחילת תרגיל הנחיתה, שהיה באש חיה, נהרגו יותר ממאה חיילים של בעלות-הברית מאש הכוחות המתרגלים. במקביל, התקרבו שמונה נחתות גדולות לטנקים (LST) לחוף, כשספינות קטנות גרמניות גילו את הכוח. למרות ששתי ספינות בריטיות חיפו עליו, תקפו הגרמנים במקלעים ובטורפדו, והטביעו שלוש נחתות עמוסות בחיילים, ופגעו בשאר הכוח. רק נחתת אחת הצליחה לנחות מבלי להיפגע.
מאמצי החילוץ התעכבו כיוון שהכוח הבריטי והכוח האמריקני השתמשו בתדרים שונים, והתקשו לתאם ביניהם את החילוץ.
תחקיר האירוע העלה, כי חלק מהחיילים טבעו כיוון שלבשו את חגורות ההצלה לא נכון, והמשא הכבד שעל גבם הטביעם. 749 ימאים וחיילים נהרגו בתרגיל טייגר, אך רק לפני כשלושים שנה התברר שיעור הפגיעה בכוח האמריקני לאחר שמסמכים על תרגיל טייגר הופשרו לפרסום. צוללת מחקר לא-מאוישת צילמה לא מכבר את הנחתות הטבועות מול חוף סלפטון סאנדס.
בעקבות התקרית בתרגיל טייגר נזעקו אנשי ביטחון שדה, שחששו שכמה מהמשתתפים בתרגיל נלקחו לשבי הגרמני, ויספרו על מטרת התרגיל. חששם פג כעבור כמה ימים, כשנמצאו כל עשר הגופות של הקצינים, שהשתתפו בתרגיל, והיו שותפים לסוד הפלישה לנורמנדיה.
