"עת מפוטרת עובדת בשל הריונה, חלה חובה מוחלטת על הממונה שלא להתיר את פיטורי העובדת. אולם מתן היתר לפיטורי עובדת שלא בקשר להריונה הינה חובה מסויגת ועל הממונה להפעיל שיקול דעת". כך קובעת שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, ד"ר
אריאלה גילצר-כץ.
לדברי גילצר-כץ, "לממונה שיקול דעת גם עת אין קשר בין הפיטורים להריון, למרות מילות החוק אשר אינן מאפשרות לכאורה לממונה שלא להתיר פיטורים עת מתברר לממונה כי אין קשר בין ההריון והפיטורים. אולם בכל מקרה, החלטה זו נתונה לביקורת שיפוטית מוגברת".
משמעות פסק הדין היא, כי הממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת אינה רשאית לאסור בצורה מוחלטת לפטר עובדת בהריון, אם המעביד מוכיח שהפיטורין אינם קשורים להריון. גילצר-כץ מוסיפה:
"האם הייתה סמכות לממונה שלא להתיר את הפיטורים אלא בסוף הריונה של העובדת? סבורים אנו שלא. מדוע יש להעדיף על אינטרס העובדת על פני המעביד, המעביד איננו צריך לשמש כ'כיס העמוק'. לוּ לא מצאה העובדת עבודה בחודש השביעי להריונה ולצערנו קיימת סבירות גבוהה שכזו, יכלה לפנות למל"ל לשם קבלת דמי אבטלה.
"אל לה לממונה ליצור יצור כלאיים. לממונה קיימות שלוש אפשרויות בלבד, והן: להתיר את הפיטורים ממועד ההחלטה, להתיר את הפיטורים באופן רטרואקטיבי או לא להתיר את הפיטורים כלל. לטעמנו, הממונה איננה יכולה להתיר פיטורים מסוף ההריון או מתחילת חופשת הלידה. זוהי החלטה בניגוד לדין".
הדברים נאמרו בהחלטת בית הדין (13.4.14) לקבל את ערעורן של חברות יניב אסטרטגיות שיווק ומליבו קוסמטיקה מתקדמת, על החלטת הממונה שלא להתיר להן לפטר את נעמה גור-ארי בזמן הריונה אלא רק לאחר מכן. גילצר-כץ קבעה, כי הפיטורין לא נבעו מהריונה של גור-ארי ולכן לא הייתה הממונה רשאית למנוע אותם או לדחות את ביצועם.
נציגי הציבור אבי אידלסון ו
אליעזר רוזנטל הסכימו עם גילצר-כץ. את החברות ייצג עו"ד דוד שטיין, את גור-ארי ייצג עו"ד אורי טורקיה-שלס, ואת המדינה - עו"ד גילה חממי פינק. גור-ארי והמדינה חויבו בתשלום הוצאות בסך 5,500 שקל כל אחת.