סא"ל במיל.
בועז הרפז הגיש לבית המשפט המחוזי בלוד עתירה מנהלית נגד החלטת הממונה על רישוי ופיקוח כלי ירייה בהמלצת המשטרה על ביטול רישיונו להחזיק באקדח.
בעתירה נאמר כי הרפז פרש ב-2008 משירות ביטחוני לאחר 20 שנות שרות ביחידות מבצעיות וכי הוא מחזיק באקדח ברישיון מאז שנת 1988.
לדברי הרפז באמצעות עו"ד אלעד רוזנבלט בשנת 2012 הוא חידש את רישיונו לשאת אקדח ואולם לפני 5 חודשים קיבל הודעה על ביטול רישיונו בעקבות המלצת המשטרה בשל חשד לביצוע עבירות של שיבוש מהלכי משפט, קשירת קשר לעשות פשע וזיוף בנסיבות מחמירות. הרפז נאלץ להפקיד את אקדחו בידי המשטרה.
הרפז מציין כי הגיש ערר על ההחלטה בפני וועדת הערר ואולם הערר נדחה, כאשר בנימוקה כתב וועדת הערר כי הנימוק שהביא להמלצת המשטרה אותו אימצה הוועדה היה "האינטרס שלה להגן על שלום הציבור".
לדברי הרפז מעיון בעתירות כנגד החלטות על שלילת רישיונות לשאת אקדח בגלל המלצת המשטרה עולה כי המשטרה ממליצה על שלילת רישיון במקרים של חשדות מספקים ברמה המנהלית שאדם זה עובר עבירות פליליות שהנן עבירות של אלימות או סמים וכדומה להן בלבד.
הרפז טוען כי הערכת הסיכון לשלום הציבור נשקלת על-ידי המשטרה בין השאר בזיקה למעורבות בעבירות אלימות המצביעות על סיכון פוטנציאלי לשלום הציבור. במקרה שלו, מציין הרפז ולפי נימוקי וועדת הערר אין תחילת טיעון כלשהו למסוכנות שלו שימוש באקדח המוחזק בידיו ולא ניתן לראות קישור הגיוני לכך.
במיוחד סבור הרפז כי יש לקבל טיעון זה שלו לחריגה קיצונית ממתחם הסבירות שיש לפסול אותה באשר מדובר בשלילת רישיון תקף שחודש לאחר כל החשדות.
לטענת הרפז אין כל קשר בין החשדות שנחקרות כנגדו לבין שאלת זכות אחזקת אקדח בהיותן חשדות לעבירות ללא כל קשר או טענה לחשש אלימות, ועל כן יש לקבל את עתירתו ולקבוע כי להצדיק את שלילת רישיונו לשאת אקדח.
הרפז טוען כי אינו יכול לעבוד בעבודתו שקדמה לפרסומים על-אודותיו, והוא נדרש כעת למצוא עבודות שונות בתוך הארץ. לדבריו אין לו עבודה קבועה והוא נוסע ברחבי הארץ ויהודה ושומרון לצורך עבודות מזדמנות שונות- כאשר נשיאת נשק נדרשת וחשובה לו.
הרפז מציין כי הוא יפרט בעל פה בפני בית המשפט הצורך המיוחד להגנה עצמית שלו דבר שלא יפורט במסגרת עתירתו זו בשל צו איסור פרסום על עניין זה שהוצא על-ידי המדינה, שכעת ממש מסכנת אותו בביטול רישיון האקדח.
לצערו של הרפז גורמי ממשל חזקים ביותר פועלים לפגוע בו ובפרנסתו והם הצליחו בכך, ולדוגמה בלבד הוא יפרט בעל פה עניין שאין אפשרות להעלותו על הכתב בשל צו איסור הפרסום של המדינה.
הרפז מעלה סברה לפיה אי-ההיגיון והשיקולים הזרים שהנחו את המשטרה לשלול את רישיונו נעוצים בדברי ביקורת החריפים שהוטחו במשטרה על-ידי אנשי תקשורת בכרים בעקבות ראיון נדיר שנערך עמו בסמוך ולפני כן על-ידי העיתונאית
אילה חסון נשר.
בעתירה נכתב כי " ההתעמרות המנהלית באזרח יכולה להגיע לממדים לא הגיוניים תוך ביזוי כל זכויות יסוד ל
כבוד האדם ולשוויון בפני החוק ולא להיענש אלא לפי משפט. ערכים בסיסיים אלו שאנו אמונים עליהם לכאורה נעלמים ונרמסים עד עפר כאשר מדובר בעותר" נכתב בעתירתו של הרפז.
לדבריו, האנשים, הגורמים השלטניים שנעלבו שנפגעו אישית מ"פרשת הרפז" בכלל ומהרפז בפרט הם בדרגים הגבוהים ביותר, ומעשיהם דוגמת בסוגיית האקדח מוכיחים עליהם שאכן נקמנות שיטתית ויסודית עומדת מול עיניהם.
לדעת הרפז טיעוני ועדת הערר שהינם ללא חשש וקשר לחשדות אלימות מעידים כאלף עדים כי שיקולים זרים נשקלו בפועל על-ידי הרשות הממליצה, ולכן יש לפסול את ההחלטה לשלול ממנו את רישיונו לשאת אקדח.
הרפז מציין כי ככל הידוע לו אנשי נוספים שנחקרו בפרשת הרפז שהינם קצינים במילואים מחזיקים באקדח כפי שהוא החזיק ורישיונם לא נשלל ועל כן הוא שאינו חשוד כלל בנושאים של אלימות או בנושאים הקשורים הגיונית לשאלת אחזקת רישיון לאקדח ולשאלת שלום הציבור בהקשר זה, מופלה הפליה חמורה מול אחרים כמותו וגם מצד זה יש לפסול את ההחלטה של וועדת הערר.
