מחצית מהישראלים אינם משלמים מס הכנסה

49.7% מהתושבים בישראל לא שילמו מס הכנסה כלל בשנת 2011, כשבשנת 2012 שיעור זה היה אף גבוה יותר: 52.3%. כך עולה (יום ד', 7.5.14) מפרסום חוברת "תמונת מצב המדינה" לשנת 2014 של מרכז טאוב, המציגה תמונת מצב קשה במגוון תחומים. מן הנתונים עולה כי שני העשירונים העליונים הם המקור לכמעט 90% מכלל הכנסות המדינה ממס הכנסה, והעשירון העליון לבדו אחראי ל-72.9%. שיעור מס ההכנסה השולי הגבוה ביותר בישראל ב-2012 היה 48%, נתון המציב את ישראל במקום השביעי מבין 34 מדינות ה-OECD בדירוג שיעורי המס - והוא עלה ל-50% ב-2013. המצב בישראל יוצא דופן, והמקורות העיקריים להכנסת המדינה ממסים בישראל שונים מב-OECD. בישראל יש דגש גדול יותר על מיסים עקיפים (למשל מע"מ ומכס) מאשר על מיסים ישירים (למשל מס הכנסה). המיסים העקיפים שמשלמים הישראלים הם המקור ל-36.7% מהכנסות המדינה ממסים, בעוד שממוצע ההכנסות ממסים עקיפים במדינות ה-OECD עומד על 23.6% מסך ההכנסות ממסים. לעומת זאת, חלקו של מס ההכנסה מתוך סך הכנסות המדינה ממסים בישראל עומד על 30.1%, בעוד שהממוצע ב-OECD הוא 36.6%. יש לציין כי נטל המס הוקל בשנים האחרונות. נטל המיסים, כלומר חלקם של תשלומי המיסים בתמ"ג, היה כבד ביחס לממוצע ה-OECD, אולם החל ב-2007 מדיניות המיסוי השתנתה והנטל הוקל והגיע לרמה נמוכה מהממוצע ב-OECD.

ההישגים החינוכיים - בין הנמוכים בעולם המפותח בתחום החינוך, מעלים נתוני מרכז טאוב כי ההוצאה הציבורית לתלמיד בחינוך היסודי יחסית לתמ"ג לנפש ירדה מאז שנת 2002 ונותרה נמוכה מממוצע ה-OECD. הפער בין ה-OECD לישראל בתחום ההוצאה הציבורית על בתי ספר על-יסודיים גדל. בעוד ממוצע ההוצאה הציבורית על חינוך יסודי ועל-יסודי ב-OECD נמצא במגמת עלייה, בישראל ההוצאה בתחומים אלו נמצאת בירידה בעשור האחרון. והדברים מחלחלים: הפערים בין הישגי התלמידים הישראלים במבחנים הבינלאומיים הם הגבוהים ביותר בעולם המפותח באופן עקבי בכל מבחן בינלאומי מאז שנת 1999. מדינת ישראל מדורגת במקום הראשון בין המדינות המפותחות בפערים בין התלמידים במדינה בכל מבחן בינלאומי שנערך מאז 1999. פערים במבחנים הבינ-לאומיים נמצאו גם בין התלמידים היהודים לערבים. הישגי הילדים היהודים (ללא חרדים) בתחומי לימוד בסיסיים גבוהים ב-4.8% מהממוצע הכללי של ישראל. הישגי הילדים הערבים נמוכים ב-16.8% מהממוצע של ישראל, והם נמוכים גם מהישגי הילדים במדינות מתפתחות כמו ירדן, תוניסיה ומלזיה. בשורה התחתונה נמצא כי ממוצע ההישגים של תלמידי ישראל - לא כולל החרדים, שאינם לומדים את החומר ואינם משתתפים כלל בבחינות - הוא בין הנמוכים ביותר בעולם המפותח. החינוך שניתן לילדים ערבים בישראל במתמטיקה, במדעים ובקריאה מניב הישגים הנמוכים מאלו של ילדים במדינות מתפתחות כמו ירדן, טוניסיה ומלזיה. ההישגים בתחומי הליבה של שאר התלמידים בישראל - היינו, יהודים שאינם חרדים - עלו בדירוג והתייצבו קצת מתחת להישגים של המדינה המפותחת החציונית בדירו עבור אלה המגיעים לשורות האוניברסיטה, המצב אינו טוב בהרבה. ההוצאה הציבורית על השכלה גבוהה בישראל מפגרת יותר ויותר אחרי ה-OECD. השוואה בין ההוצאה הציבורית לסטודנט יחסית לרמת החיים בישראל להוצאה בארגון המדינות המפותחות מעידה על פער הולך וגדל לרעת ישראל. המחקר מעלה כי בעוד שהביקוש להשכלה גבוהה בקרב אזרחי ישראל עלה בהתמדה במהלך העשורים האחרונים, סדר העדיפויות הלאומי פנה לכיוונים אחרים. ראיה לכך היא הירידה במספר חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות ביחס לאוכלוסייה, וכן הקיצוץ בתקציב המופנה להשכלה גבוהה ביחס למספר הסטודנטים. יותר ויותר ישראלים בוחרים לרכוש השכלה גבוהה, וחלק הארי של גידול זה נרשם במכללות הרבות שהוקמו במהלך שני העשורים האחרונים. חרדים רבים יותר מבעבר לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. אך בניגוד לדעה הרווחת, חלקם של האקדמאים בקרב החרדים הצעירים נמוך יותר מאשר בקרב המבוגרים בשל הגידול הניכר באוכלוסיית החרדים בכללה, אשר היה גבוה יותר מהגידול במספר הסטודנטים החרדים.

פריון העבודה הנמוך חוצה מגזרים עסקיים

צלחתם גם את הלימודים הגבוהים? כנראה שהתפוקה שלכם בשוק העבודה אינה גבוהה במיוחד. נתוני מרכז טאוב מלמדים כי השוואה של פריון העבודה בישראל בענפים שונים לפריון בענפים המקבילים במדינות ה-OECD מצביעה על כך שפריון נמוך הוא בעיה חוצת מגזרים עסקיים. פריון העבודה הממוצע במדינות ה-OECD גבוה ב-13 אחוז מפריון העבודה בישראל. בתחום הייצור התעשייתי הפער עולה ל-30 אחוז ובתחום המסחר והשיווק, וכן בבנייה, הפערים בין ה-OECD לישראל עולים עד לכ-60 אחוז. בחקלאות פריון העבודה בישראל דומה לפריון ב-OECD, אך זהו ענף המתאפיין ברמות פריון נמוכות בהשוואה לענפים אחרים. הפריון בישראל מושפע גם מביורוקרטיה ממשלתית מסורבלת, שההתמודדות עמה דורשת משאבים נוספים על חשבון הייצור. דוגמה אחת לעומס הביורוקרטיה הממשלתית היא מספר הימים הנדרשים כדי להקים עסק בישראל: 34 ימים - נתון שהוא השני בגובהו מבין מדינות ה-OECD וגבוה פי 2.5 מממוצע ה-OECD, העומד על 13 ימים. המשק המקומי הקטן מרוכז בידי מעט מדי אנשים, וסובל מרגולציה רבה מדי ומתחרות בלתי מספקת - מה שפוגע בהשקעות בהון הפיזי והאנושי הדרוש כדי להגדיל את הפריון. כל הגורמים הללו חוברים יחדיו ויוצרים מחירים מקומיים גבוהים, שמקטינים עוד יותר את האטרקטיביות של הסביבה הכלכלית בישראל. רפואת העתיד לא צופנת טובות /BU> מספר הרופאים בישראל גבוה ביחס לגודל האוכלוסייה, במידה רבה בזכות ההגירה המאסיבית של עולים מברית המועצות לשעבר בראשית שנות התשעים. עם זאת, הוא מצטמצם בהתמדה לאורך השנים ומתקרב לממוצע ב-OECD. כדי להבין מה צופן העתיד ניתן להביט במספר בוגרי לימודי הרפואה לנפש בישראל מדי שנה. לא רק שמספר זה נמוך ביחס ל-OECD ולארצות הברית, הוא גם הולך ויורד זה יותר מעשור - בניגוד חד לגידול המתמיד ב-OECD. בשנים האחרונות נעשו מאמצים להפוך את המגמה השלילית, כמו פתיחתו של בית ספר חדש לרפואה בצפת והקלה בתנאים לקבלת תואר רפואי בישראל. בעוד שמלאי הרופאים הגדול לנפש קנה לישראל זמן לבלום את המגמה השלילית במספר בוגרי לימודי הרפואה, המצב בתחום האחים המוסמכים בעייתי הרבה יותר. בישראל שיעור האחים לנפש הוא פחות ממחצית משיעורם במדינות ה-OECD ובארצות הברית- ובזמן שהשיעור במערב עולה, בישראל הוא בעיצומו של תהליך ירידה ארוך ומתמיד. את הירידה במספר האחים המוסמכים בישראל לנפש מזין השיעור הנמוך - והמצטמצם מדי שנה - של בוגרי לימודי הסיעוד. מספר הבוגרים לנפש בישראל הידרדר לכדי רבע מהמספר ב-OECD.