חברת בריטיש איירווייס תפצה שני נוסעים ישראלים לאחר שאנשי הצוות בטיסה מתל אביב ללונדון כינו אותם בפרהסיה "שיכורים". לעומת זאת, החברה לא תפצה אותם על כל שנעצרו למשך מספר ימים בלונדון בעקבות האירועים בטיסה. כך קבעה (24.4.14) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודית שבח.
צבי הנדלר וצח בר-און תבעו 3 מיליון שקל בעקבות טיסה במחלקת עסקים ביוני 2009. אנשי הצוות חשדו שהשניים שיכורים, הזהירו אותם מפני תוצאות התנהגותם - ובראשה הסתגרותו של בר-און בתא השירותים - ודיווחו על כך למשטרה לאחר הנחיתה בלונדון. השניים נעצרו למספר ימים, אך כתבי האישום נגדם בוטלו מהעדר אשמה.
שבח קבעה, כי ייתכן שהנדלר ובר-און שתו יתר על המידה, אך בניגוד לטענות הצוות - לא הוכח שהם היו שיכורים. "הנתבעת לא הוכיחה כי התובעים היו שיכורים, ואת מסקנתם הנמהרת ביססו אנשי הצוות על: שתיית השמפניה ע"י התובעים; דרישתם למשקאות נוספים; מעידת הנדלר לכסאו; מראה פניו של הנדלר, דיבורו האיטי, ודיבורו הקולני והמבולבל של בר-און. כמובן שאין די בכך", היא אומרת.
לדברי שבח, "האשמתם של התובעים בשכרות הייתה נמהרת ופזיזה. הנתבעת היא שמכבדת את הנוסעים שבמחלקת העסקים שלה במשקאות אלכוהוליים, ומשכך לא תלין אלא על עצמה בלבד אם להרגל זה, שלא מלווה בנוהל מסודר, תוצאות חריגות... המסקנה הינה אפוא כי עת הטיחה הדיילת בפני התובעים כי הינם שיכורים, ועת הוכח כי לאמירה זו לא היה ביסוס, כשלה הנתבעת בפרסום לשון הרע".
לעומת זאת, ממשיכה שבח, לא היה כל פסול ביתר מעשיהם של אנשי הצוות, שתפקידם גם להבטיח את בטיחות הטיסה והנוסעים. הצוות נהג לפי הנהלים כאשר דיווח למשטרה על שהתרחש, וגם אם התייחסותה של משטרת לונדון אל בר-און והנדלר הייתה קיצונית בחומרתה - הצוות אינו נושא באחריות לכך.
"הרושם הכללי שנוצר מהתנהגותם החריגה של התובעים וממשקלן המצטבר של התקריות בהן הם היו מעורבים במהלך הטיסה הקצרה, תואם בהחלט לתיאורם של אנשי הצוות את התובעים כמי שהפריעו להם במילוי תפקידם. אנשי הצוות אכן הקפידו ודקדקו עם התובעים, לא מחלו ולא ויתרו להם, אך יש להבחין בין גישה מחמירה וקפדנית לבין תלונה שקרית או 'מנופחת'", קובעת שבח. היא גם מציינת, כי התיקים נגד השניים נסגרו בעיקר מסיבות אנושיות, ולכן אין ללמוד מכך שתלונת הצוות הייתה מופרכת.
שבח מוסיפה: "התובעים יצרו שרשרת תקריות אשר הפריעו לסדר הטוב במטוס, אף עשויים היו להמשיך וליצור בעיות משמעת בכלי הטיס, עם הסתגרותו של בר-און בתא השירותים, ומשכך ניתן בהחלט לומר כי הפעולות שננקטו ע"י אנשי הצוות, כולל דיווח לרשויות - מקנים לצוות האוויר חסינות בפני תביעה. יודגש, כי החסינות לא מגנה על הנתבעת בפני עוולת לשון הרע, שכן הטחת עלבון לא מבוסס בפני נוסע אינה יכולה להיחשב כאמצעי ביטחון סביר לשם שמירה על הסדר והמשמעת".
שבח חייבה את בריטיש איירווייס לשלם לבר-און והנדלר 50,000 שקל כל אחד, עשירית מסכום התביעה והוצאות בסך 35,000 שקל. את בר-און והנדלר ייצגו עוה"ד אילן בובמך ויריב רונן, ואת בריטיש איירווייס- עוה"ד היו קוברסקי, אהוד ארצי וערן גוטליב.
