בפילוח עמדתה של ועדת השרים כלפי הצעות חוק של ח״כים מהקואליציה מול ח״כים מהאופוזיציה עולה, כי מעמדם של ח״כים מהקואליציה מוחלש יותר בהשוואה לח"כים מהאופוזיציה. 76 הצעות חוק, שמהוות 46.6% מהצעות החוק שהועלו לדיון מטעם ח״כים מהקואליציה, זכו לתמיכה מהוועדה, ו-13 הצעות חוק (8%) זכו לתמיכת הממשלה רק בתנאי שקידומן ייעשה יחד עם הצעת חוק ממשלתית. לעמדה זו ייתכנו שני הסברים: (1) הממשלה משתמשת בהצעות החוק הפרטיות של חברי הקואליציה כ״מאגר רעיונות״ להצעות חוק ממשלתיות, תוך מניעת קרדיט מחברי כנסת מהשורה; (2) הממשלה נמנעת מלהתנגד להצעת החוק ומאפשרת את קידומה עד אחרי הקריאה הטרומית, אולם בשל הימנעותה מגיבוש הצעת חוק ממשלתית מקבילה, היא למעשה מונעת את קידום הצעת החוק. כך או כך, עמדת המשמר החברתי היא, כי מדובר בשימוש ציני בחברי הכנסת מהקואליציה, שחופש הפעולה שלהם הולך והופך למצומצם יותר ויותר עם מגבלות חמורות על חופש ההצבעה וכעת - עם הגבלת היכולת לקדם חקיקה על-פי השקפת עולמם על-מנת לייצג את בוחריהם.
בנוסף, ועדת השרים לא הצליחה לגבש עמדה ב-45 הצעות חוק (27.6%) שהוגשו על-ידי ח״כים מהקואליציה. גם כאן עולה החשש, כי העיכוב הוא מכוון, ומטרתו להימנע מהתנגדות ישירה להצעת החוק או למשוך זמן עד לגיבוש הצעת חוק ממשלתית בנושא.
המשמר החברתי מציין לרעה את עמדת ועדת השרים להצעות חוק שהוגשו על-ידי ח״כ
גילה גמליאל. מתוך 7 הצעות חוק שעלו לדיון בוועדת השרים, הוועדה התנגדה ל-6 ובשביעית לא התקבלה החלטה, למרות שהדיון בעניינה התקיים בנובמבר אשתקד.
ועדת השרים התנגדה לרוב המכריע של הצעות החוק שהוגשו על-ידי ח״כים מהאופוזיציה: 163 הצעות חוק של ח"כים מהאופוזיציה (שהן יותר מסך כל הצעות החוק שהועלו על-ידי ח״כים מהקואליציה לוועדת השרים!), המהוות 74.1% מכלל הצעות החוק שהוגשו על-ידי ח״כים מהאופוזיציה.
נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמיכה וההתנגדות של ועדת השרים בהצעות חוק של ח״כים מסיעות שונות של הקואליציה: ניתן לראות, כי הצעות החוק של חברי הכנסת של סיעת הליכוד-ישראל ביתנו זוכים לשיעורים הנמוכים ביותר של תמיכה מוועדת השרים מבין כל חברות הקואליציה. מאידך-גיסא, שיעור הצעות החוק שאין בהן החלטה של ח״כים משתי השותפות הקואליציוניות שממוקמות במרכז ובשמאל המפה הפוליטית - יש עתיד והתנועה, גבוה בצורה ניכרת מהליכוד-ישראל ביתנו והבית היהודי.
