בית הדין הרבני יאבד רוב סמכויותיו

עיקור בתי הדין הרבניים מרוב סמכויותיהם ומתן זכות וטו לבן/בת הזוג שירצה להידון בפני בית המשפט לענייני משפחה - זו משמעותו של תזכיר חוק שהפיץ משרד המשפטים (15.5.14) לקבלת תגובות. התזכיר מבקש להפסיק את מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה, הבא לידי ביטוי בכך שכל אחד מבני הזוג מנסה להיות הראשון שיגיש תביעה לאחד מן השניים - בהנחה שאותה ערכאה תניב לו יתרון. הפרקטיקה כיום היא שבעניינים בהם יש סמכות לשתי הערכאות, נדון בדרך כלל העניין בזו שאליו הייתה הפנייה הראשונה, גם אם מדובר בהפרשים של דקות. על-פי תזכיר החוק, תהיה תחילה חובה על צדדים לסכסוך משפחתי לפתוח תביעה בעניין זה בדרך של בקשה ליישוב סכסוך ולא בהגשת כתב תביעה מפורט. הבקשה תוגש לבית הדין או לבית המשפט, כל אחד מהם לפי סמכויותיו. כאשר הסמכות נתונה לשניהם, יוכל כל בן זוג לפנות לערכאה הנראית לו. ואולם, אם בן זוג אחד יגיש את הבקשה לבית הדין הרבני, יוכל בן הזוג השני לכפות עליו לקיים את ההליך המקדמי בבית המשפט למשפחה. העניינים בהם תהיה חובת קיום יישוב סכסוך יהיו המהותיים ביותר הנוגעים ליחסי זוגיות: יחסי ממון ותביעות רכושיות, תביעות למזונות, תביעות בענייני קטינים העוסקות במשמורת, חינוך, ביקור ועוד, ותביעה לאבהות או לאימהות. התזכיר ממשיך ומפרט את הנהלים לקיומו של הליך יישוב הסכסוך. מכאן הוא עובר לשאלת מרוץ הסמכויות. משרד המשפטים מציע: "אם בני זוג לא הגיעו להסדר מוסכם בהליך ליישוב הסכסוך, מי שהגיש תחילה את הבקשה ליישוב סכסוך יהיה רשאי להגיש תביעה לערכאה השיפוטית שבה התקיים ההליך ליישוב הסכסוך ובלבד שעל-פי דין יש לה סמכות שיפוט בעניין. "עם זאת, אם התקיים ההליך ליישוב הסכסוך בבית הדין הרבני, בין אם משום שהוגשה לו תביעת גירושין בלבד ובין אם משום שבאותו שלב בחר בן הזוג האחר שלא להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט, והגיש בן הזוג כתב תביעה לבית הדין הרבני וכרך בה עניין שבית הדין הרבני מוסמך לדון בו לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הרי שעל אף האמור באותו סעיף, רשאי בן הזוג האחר להודיע תוך 30 יום על רצונו כי העניינים של סכסוכי המשפחה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. הודיע בן הזוג האחר על רצונו כאמור, בן הזוג הראשון יהיה רשאי להגיש את כתב התביעה לבית המשפט, אלא אם כן הסכים בן הזוג שחלק מן העניינים יידונו בבית הדין הדתי". סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים קובע: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על-ידי האישה ואם על-ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג". לפיכך, משמעות התזכיר היא, שאם אחד מבני הזוג יבקש לדון בבית הדין הרבני לא רק בנושא הגירושין אלא בכל נושא הקשור אליו - בעיקר מזונות ומשמורת - יוכל בן הזוג השני לכפות עליו לקיים את הדיון בבית המשפט למשפחה. התוצאה תהיה, שבית הדין הרבני יאבד ברוב המקרים את כל הסמכויות, למעט אלו הנוגעות לסידור הגט. זאת, משום שבדרך כלל מעדיפות הנשים את בית המשפט למשפחה, הנתפס כיותר ידידותי כלפיהן. יש להדגיש, כי זכות וטו זו היא חד-צדדית, כלומר: אם אחד מבני הזוג פונה תחילה לבית המשפט למשפחה - לא יוכל האחר לדרוש להעביר את התיק לבית הדין הרבני.