תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית הוגשה כנגד חברת דרך ארץ היוויז (1997) זכיינית כביש האגרה הידוע ככביש 6, בטענה לגביית תעריפים העולים על התעריפים המקסימליים המותרים.
בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד, נאמר כי התשלום בגין נסיעה בכביש 6 כולל שני רכיבים: הרכיב הראשון הינו אגרת נסיעה בקטע המרכזי של הכביש - תעריף לקטע כביש המוכפל במספר הקטעים שבהם בוצעה נסיעה בפועל כאשר המינימום הינו 3 קטעים, גם אם בוצעה נסיעה של קטע אחד בלבד, והמקסימום 5 קטעים, גם אם בוצעה נסיעה ארוכה מכך.
הרכיב השני הינו דמי גבייה הנקבעים בהתאם להוראות תקנות כביש אגרה ומשתנים בהתאם לסוג המשתמש (לקוח מזדמן, מנוי וכדומה).
התובע דן מנחם ברליצהימר, תושב רמות השבים, מציין כי עניינה של תביעתו הוא הרכיב הראשון בלבד - אגרת הנסיעה לקטע כביש בנסיעה בחלק המרכזי של הכביש (לא כולל נסיעות בקטע הצפוני עירון-עין תות, המשולמות בנפרד).
ברליצהימר מציין כי תעריף הבסיס לקטע כביש נקבע במכרז הכביש בו ניתנה עדיפות להצעות שייקבעו תעריף אגרה נמוך, והוא מתעדכן מדי חצי שנה בהתאם להוראות חוזה הזיכיון בתוספת הפרשי הצמדה לסל המטבעות בתוספת ריבית של 15%.
אחת ל-3 שנים מבוצע עידכון תקופתי במסגרתו מתבצעת התאמה של התעריף לפדיון בפועל לעומת הפדיון החזוי. בהתאם להוראות חוק הכביש ולחוזה הזיכיון, הוראות העידכון קובעות תעריפים מקסימליים והנתבעת רשאית להפחית מהם אך לא לעלות עליהם.
לטענת ברליצהימר, מבדיקת התעריפים שנקבעו מפעם לפעם על-ידי דרך ארץ עולה כי מדי פעם חרגה הנתבעת עת עדכנה את התעריפים וקבעה בעידכונים מסוימים תעריפים העולים על התעריפים המקסימליים המותרים על-פי הוראות העידכון בהסכם הזיכיון.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד דביר גליזר, נאמר כי מדובר בחריגות בשיעור שבין 1 ל-4 אגורות לתקופה של חצי שנה בכל פעם, ובסך הכול 13 אגורות במצטבר, שבהן סטו תעריפי הנתבעת מהתעריף המעודכן המותר.
לכאורה סטייה קלה אולם בהתחשב בכמות הנסיעות הגדולה בכביש (כיום- כ-150,000 נסיעות ליום), המשמעות של כל אגורת סטייה היא מיליון שקלים ומעלה של חיובי יתר.
התובע מעריך את גביית היתר בסכום של 18.5 מיליון שקלים.
