שבעה חודשים אחרי הודעת הפרישה של
עופר עיני וארבעה חודשים שהוגדרו בארגון "מורטי עצבים" לאחר התאריך המקורי בו אמור היה להיכנס בנעליו, נבחר היום (ג') אבי ניסנקורן ליו"ר ה-14 של ההסתדרות הכללית. הוא צפוי לכהן בתפקיד עד לבחירות הכלליות במאי 2017, המועד בו עיני אמור היה לסיים את הקדנציה השנייה שלו.
ניסנקורן נבחר על-ידי בית נבחרי ההסתדרות, מה שמכונה "הכנסת" של הארגון המורכב מ-171 צירים שנבחרו בבחירות כלליות. הליך הבחירה הזה הוא שעמד במרכזה של מחלוקת משפטית וערכית לכאורה עליה הצביע חבר הכנסת
איתן כבל (העבודה), שהתמודד בעבר מול עיני וראה עצמו שוב כמועמד גם הפעם. כבל עתר לבית המשפט המחוזי בת"א בטענה כי בית נבחרי ההסתדרות אינו רשאי לבחור בעצמו מחליף במקרה של פרישה או נבצרות של יו"ר מכהן, וכי יש להקדים את הבחירות הכלליות שמתקיימות כל 5 שנים ובהן זכאים להצביע כל חברי ההסתדרות.
כבל, שטען כי מדובר בהליך בלתי סביר במיוחד על-רקע העובדה שעיני פורש 3 שנים לפני תום הקדנציה שלו, נדחה על-ידי ביהמ"ש המחוזי אבל ערער מיד לעליון. גם לאחר שהרכב של שלושה שופטי עליון הכריע וקבע כי מדובר בהליך סביר שכן בשונה מארגונים רבים אחרים בהסתדרות הכללית דווקא מתקיימות בחירות כלליות כל חמש שנים ועל כן אין להתערב בבחירות פנימיות שנעשות בתוך תקופה זו, כבל ערער בשנית ודרש הרכב מורחב של 7 שופטים.
נשיא ביהמ"ש העליון
אשר גרוניס לא דחה על הסף את הבקשה ואף עיכב במשך מספר חודשים את הליך הבחירות, אולם בסופם קבע כי לא מצא לנכון למנות הרכב מורחב. ניסנקורן כבר הסכים לחרוג ממנהגו ולהרים כוסית ניצחון בבר תל אביבי יחד עם אנשי הלשכה המשפטית לאחר הפסיקה הראשונה של העליון, ניצחון שכאמור התברר באותם ימים כמוקדם מדי.
ההצבעה בבית נבחרי ההסתדרות (בינ"ה) נעשתה בהינף יד ולא באופן חשאי, כאשר מול ניסנקורן לא התמודד שום מועמד אחר. על-פי התקנון, כל סיעה רשאית הייתה להציב מועמד משלה, לרבות סיעת "הבית החברתי" של איתן כבל בעצמו, אולם מה שנתפס כנראה כניצחון ידוע מראש לפחות במתכונת הבחירה הזו, הביא לכך שאיש לא התייצב מול ניסנקורן - המועמד של סיעת "עוגנים" (עד לאחרונה בראשות עיני). בני עיני, אחיו של עופר עיני, משמש וימשיך לפי שעה לשמש כיו"ר סיעת עוגנים. כזכור, בנובמבר 2013 הודיע עופר עיני כי הוא מבקש לפרוש בחודש פברואר בעקבות "תחושת מיצוי". במהלך ההליך המשפטי כנגד מתכונת הבחירות, הודיע עיני כי יאריך את כהונתו עד להכרעה בעניין.
כבר לא מספר 2 ניסנקורן (47) שימש בעבר כראש הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. בהמשך פתח משרד עו"ד מצליח שייצג בעיקר ועדי עובדים גדולים כמו בזק ואחרים, אולם סגר אותו לאחר שנקרא על-ידי עיני לשמש כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי ולמעשה כמספר 2 בארגון. כבר אז היו שטענו כי ניסנקורן קיבל הבטחה כזו או אחרת שהוא צפוי לעמוד בעתיד בראש הארגון, ולכן קיבל על עצמו את התפקיד וסגר את המשרד.
"
גלובס" חשף אז כי ניסנקורן עשה "אקזיט" לא קטן במהלך הזה, לאחר שניהל מו"מ עם מספר משרדי עורכי דין ובסופו "מכר" את תיקי הלקוחות שלו למשרד
ארנה לין ושות' בסכום שהוגדר על-ידי מקורות בתחום כ"גבוה". לין קיבלה מאז תיקים רבים של ההסתדרות, בהם "תיק
פלאפון" במהלכו נקבע תקדים ולפיו למעסיק אסור להתערב בשום דרך בהתארגנות עובדים ראשונית.
ניסנקורן נתפס תחילה כ"דמות אפורה", עו"ד מדי, ממושקף מדי, היו אפילו שאמרו "פקיד מדי". אלא שוועדי עובדים כמו גם ראשי מעסיקים שראו אותו מקרוב מנהל מו"מ, מתארים פרטנר קשוח מאוד, כזה שלא מהסס "לפוצץ" ישיבה. "אסור לטעות באבי, הוא לא נייס גאי", אמר עליו בעבר אחד מראשי המעסיקים במשק. בקרב לא מעט ועדים, בהם גם הוועדים החדשים כמו פלאפון, סלקום, כלל ביטוח ועוד, יש לו אפילו כמה מעריצים שנשבעים כי ילכו אחריו לכל מקום וכי גם בבחירות כלליות הוא היה מנצח כל מועמד.
ניסנקורן נתפס גם כמנהל ריכוזי מדי, לעתים עקשן מדי, ללא יכולת היצירתיות המיוחדת של עיני שידע "לחתוך" סכסוכים ארוכים בפתרון מהיר ומחוץ לקופסה. מנגד, מכריו משני צדי המתרס סבורים כי ייתכן מאוד שכך הוא התנהל כ"מספר 2", וכי ברגע שייכנס לתפקיד היו"ר גם הוא יידע להיות פחות עקשן ויותר גמיש.
בשמרנות וחשדנות ניסנקורן נכנס לנעליו של עיני בתקופה מורכבת למדי עבור ההסתדרות וציבור העובדים בכלל. מפלגת העבודה כבר מזמן לא מהווה עוגן פוליטי של הארגון ולממשלת נתניהו השלישית, עם שרים כלכליים מרכזיים כמו בנט, כ"ץ ולפיד, זה הולך ונעשה קשה. כך, בין היתר, צפוי ניסנקורן להתמודד עם מסקנות הוועדה שהקים בנט להגמשת שעות העבודה במשק, בחשדנות ושמרנות. ניסנקורן סבור כי העובד הישראלי ממילא עובד יותר מדי קשה לפי כל המדדים הבינלאומיים, וחושש כי הדיבורים על "הגמשה" מסתירים למעשה "הקשחה".
במקביל הוא עומד עדיין מול מו"מ לרפורמה בנמלי הים ולמו"מ הארוך והמורכב מסוגו על רפורמה במשק החשמל. ישראל כ"ץ כבר פתח בעבר חזית תקיפה ובוטה מול עופר עיני, וניסנקורן, שנחשב למי שמתרחק מהפוליטיקה כמו מאש, יצטרך ללמוד כיצד שוחים בביצה הזו. מול ארגוני המעסיקים הוא שומר על מערכת יחסים תקינה יחסית, אך הרבה פחות חמימה מזו שאפיינה את הימים של עיני ושרגע ברוש (לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים).
מנגד, ניסנקורן נכנס לראשות הארגון בשיאה של פריחה בעבודה המאורגנת. לא עובר כמעט יום ללא הודעה על עוד מקום עבודה שהקים ועד חדש, במה שנראה כמו התופעה החברתית המשמעותית בחברה ובמשק הישראלי של השנים האחרונות. במידה רבה ניסנקורן הוא בבואה של הוועדים החדשים, שרובם מזוהים עם מעמד הביניים, הצווארון הלבן והמשכיל, ממש כמוהו.
אם מעסיקים שביקשו לייצר דה-לגיטימציה להסתדרות נהגו לנופף בתמונתו של עיני ובסיפורים השונים שליוו אותו (הדירה שרכשה עבורו ההסתדרות או מינוי בת זוגו למנכ"ל רשת עמל שבעלות הארגון -ש.נ), הרי שעם ניסנקורן נראה כי יהיה קשה יותר לעשות זאת.
