"מי שמעלה את הטענה לפיה הרשעתו של
אהוד אולמרט במשפט
הולילנד מבוססת על ראיות נסיבתיות, כנראה אינו יודע מהן ראיות נסיבתיות". כך אמר (יום ד', 21.5.14) פרופ' עמנואל גרוס בכנס בנושא שהתקיים במכללה האקדמית נתניה.
פרופ' סיני דויטש, דיקן ביה"ס למשפטים במכללה, פתח את הכנס ואמר: "התגובות בחלק מאמצעי התקשורת לפסקי הדין היא מטרידה. יש בהן כדי לפגוע בכבוד בית המשפט. דווקא כאשר ניתן פסק דין שנועד לנקות את האורוות משחיתות שלטונית, פתאום יש סניגורים רבים למורשעים. האם באמת עיתונאים מאמינים שצריך לתמוך בשחיתות?
"פרשת הולילנד חשפה התנהגות של המינהל הציבורי שיש בה משום פשע ועבירות פליליות חמורות. אישור פסק הדין בבית המשפט העליון יפסיק את הפארסה של זיכוי אישי ציבור כיון שהם לא ראו, לא ידעו ולא הבינו. אישור כזה יפסיק גם את התופעה שאנשי המשנה מורשעים ואילו הנאשמים העיקריים - אנשי הציבור - יוצאים זכאים".
"מקלטו של הפושע: לא ידעתי" פרופ' עמנואל גרוס, טען שאחד המוקדים לשחיתות הוא השלטון המקומי - מה שבלט בפרשת הולילנד: "בנוגע לתיק עצמו והטענות המוטחות בשופט
דוד רוזן, אני מאמין שפסק דינו ראוי צודק ונכון. רוזן הוא אחד השופטים שמעזים להרים ראש ולא להיכנע למושחתים", אמר.
גרוס דחה את הטענה לפיה פסק הדין מבוסס על ראיות עובדתיות ולא על ראיות נסיבתיות. "מי שמעלה את הטיעון הזה, כנראה לא יודע מהי ראייה נסיבתית. כאשר עד המדינה מעיד על כך שאולמרט ביקש ממנו לתת שוחד ואולמרט אומר שלא קרה דבר מעולם - זו לא ראיה נסיבתית".
גרוס הוסיף: "מקלטו של הפושע או המושחת הוא תמיד האמרה 'לא ידעתי'. ראו את זה בראשונטורס ובטלנסקי. אך לא לעולם חוסן, משום שהיה כאן עד שאומר שהוא [אולמרט] ידע הכל. בית המשפט מפעיל את הניסיון שלו ומבין שאין שום סיבה שהעד, שאינו מכיר את זולתו, יתן 500,000 שקל לאחיו של אולמרט, אלא אם כן התבקש לכך ויש לו אינטרס לעשות זאת".
ד"ר שוקי שגב התייחס לסוגיית החקירה הנגדית ולעובדה ששמואל דכנר לא נחקר בידי חלק מן הסניגורים, ובמיוחד בידי סניגוריו של אולמרט: "איזו זכות מבטיחה את ההליך ההוגן? הזכות להתעמת עם המאשימים אותך, ואולמרט לא הצליח לממש אותה עד הסוף. השופט לא ציין בדיוק את המשקל שהוא נותן לעדות [של דכנר]. זהו מצב חריג מאין כמותו, ובמצב הזה מי שהיה צריך לשאת בסיכון זה הפרקליטות. הוא היה עד מדינה שעדותו הוכתמה בטובת הנאה מהמדינה, ובנסיבות הללו היה צריך לקבוע שהיא שווה לאפס. הזכות להתעמת עם מי שמאשים אותך, היא זכות חוקתית שחייבת להיות ממומשת".
שגב מתח ביקורת על רוזן, על שהשתמש במילים קשות: "דברים שהם לגיטימיים לסופר או עיתונאי או מרצה הם לא לגיטימי לשופט. השופטים, בניגוד לאנשים אחרים, עוסקים בהפעלת כוח. מה שהם אומרים - מתבצע. צריכים להיות זהירים בלשון ובסגנון. בגדול אני מסכים עם חלקים נרחבים בפסק הדין, אבל למשל הטענה ששחיתות מובילה להתמוטטות החברה או מובילה לאיום קיומי, זו לא שאלה שהצדדים התדיינו בה, מול השופט ולכן אני לא רואה את הצורך של השופט להתבטא כך".
חשש מהודאות שווא פרופ' אריאל בנדור התייחס לנושא של הסדרי טיעון, על-רקע ההסדר עם
שולה זקן, וטען שהבעיה העיקרית היא שנאשמים, על-מנת לחסוך לעצמם עונש חמור, יסכימו להסדרי טיעון למרות שהם חפים מפשע. "אין לכך הליך מתאים, לבדוק ברצינות האם הפשרה שהושגה איננו כזו שתיצור הרשעת של חף מפשע, שזה חמור יותר מבחינה ערכית: אולי זקן סיפקה ראיות לא נכונות בשביל לקבל רק 11 חודשי מאסר?".
לסיום דיבר גרוס על ההשפעה שתהיה לפסק הדין על המאבק בשחיתות: "אני לא תולה תקוות רבות מדי שפסק הדין הזה יביא לניקוי האורוות. ניסיון העבר מלמד שאין בפסק דין כדי להרתיע. הסיבה לכך היא אנושית ופשוטה מאוד: תהיה חומרת פסק הדין אשר יהיה, כאשר השוחד נמצא בפתחו של אדם - זה מעוור אותו. הוא לא נזכר בעונש כזה או אחר, אלא אומר: לי זה לא יקרה".
