בבית החולים שערי צדק בירושלים הלך לעולמו
אורי אליצור, שהיה העורך הראשי של עיתון
מקור ראשון. לפני קצת יותר מחצי שנה התגלה בגופו סרטן המעי הגס וגרורות המחלה התפשטו לשאר הגוף. בן 68 היה במותו.
אורי אליצור נולד בירושלים ונקרא יחיאל אוריהו אליצור. למד בישיבת נתיב מאיר בירושלים ולאחר מכן בישיבת מרכז הרב במשך שלוש שנים. היה מתלמידיו של הרב צבי יהודה הכהן קוק. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית וסיים תואר שני במתמטיקה. לימד מתמטיקה בבית הספר הדתי קריית נוער בירושלים.
היה מראשוני המתיישבים בעפרה ב-1975, ושימש בהנהגת הישוב. הוא פעל בתנועת גוש אמונים, שימש כמזכ"ל 'אמנה', כיו"ר התנועה לעצירת הנסיגה מסיני, כמזכ"ל מועצת יש"ע, כממלא-מקום מזכ"ל המפד"ל וערך את כתב העת נקודה. בבחירות לכנסת ה-11, ב-1984 היה מועמד במקום התשיעי, הלא ריאלי, ברשימת מורשה לכנסת.
הוא התגלה כבעל כושר ביטוי ייחודי בכתב ובעל פה, וגויס להוביל את תחום הדוברות וההסברה מטעם המתנחלים. את דרכו העיתונאית החל אליצור כבעל טור קבוע בעיתון "חדשות" אך לאחר זמן קצר התפטר, על-רקע הסגנון הבוטה של העיתון. בשנים 2008-1991 כתב טור פובליציסטי קבוע בידיעות אחרונות.
בשנת 1998 שימש כראש לשכתו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו ושימש כסופר הצללים שלו. לאחר בחירות 1999 והפסד נתניהו חזר לערוך את עיתון נקודה עד שמוזג עם מקור ראשון ב-2010. השניים שמרו על קשר קרוב עד לימים האחרונים. בשנים האחרונות שימש אליצור כעורך המשנה של מקור ראשון ולאחר מכן כעורך הראשי של העיתון. בנוסף ערך בעבר את 'יומן'. המוסף הפוליטי השבועי של מקור ראשון.
הוא זכה בפרס סוקולוב למפעל חיים בתחום העיתונות הכתובה "על כתיבתו העיתונאית הבהירה, הרהוטה והמנומקת ועל תרומתו הייחודית לשיח הרב-קולי בספירה הציבורית בישראל בתפקידיו כעורך".
בתקופת ההינתקות גרם לסערה כשאמר כי עקירת יישובים מצדיקה סירוב פקודה. ב-13 במאי התראיין לגלובס על-רקע מכירת מקור ראשון לישראל היום ואמר: "הדיבור הזה, חלקו הגדול נסמך על זה שהברנז'ה העיתונאית נגועה בשנאת נתניהו. זאת לא ביקורת, זאת שנאה. אני לא יודע מה הפשר שלה, אבל כל מי שתומך בנתניהו נחשב ללא עיתונאי, ללא רציני, לאויב הדמוקרטיה. אלה דברים לחלוטין לא רציונליים ולא מידתיים. זה לא נכון, לשכת ראש הממשלה היא תמיד מקום לחוץ וקשה, ואנשים שם נכנסים לקשיים, אבל לשכת נתניהו בעניין הזה לא יוצאת דופן".
בחייו הפרטיים ובשנות פעילותו הרבות בזירה הציבורית, הקפיד אליצור להתרחק מכל סממן של יוקרה או כוח. הוא דחה בעקביות הצעות לתפקידים בעלי השפעה במגזר הציבורי ובין היתר סירב מסיבות עקרוניות לשמש דירקטור בחברות ממשלתיות. אליצור ביטא קול מובהק של הימין הפוליטי. עם זאת, לא פעם נקט עמדות עצמאיות ויצא נגד הזרם.
בסוף שנות ה-90 המשיך לתמוך בבנימין נתניהו, גם לאחר שזה איבד את תמיכת הימין, בעקבות הסכמי וואי. בתחילת אותו עשור היה בין המבקרים החריפים של הסכמי אוסלו, ביקורת אותה ביטא גם בטור רדיופוני קבוע בתחנת הרדיו ערוץ 7. בשנים האחרונות הוביל אליצור את תפיסת "המדינה האחת" הדוגלת בהחלת החוק הישראלי על כל שטחי יהודה והשומרון, תוך הענקת אזרחות ישראלית לתושבים הערבים.
במקביל, טיפח אליצור דור צעיר של עיתונאים וכותבים בני הציונות הדתית. על פעילותו התקשורתית זכה בשנת 2008 בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה. בנימוקי השופטים נאמר: כי "הפרס ניתן לאורי אליצור על כתיבתו העיתונאית הבהירה, הרהוטה והמנומקת, על תרומתו הייחודית לשיח הציבורי בישראל ועל תפקידיו כעורך".
קבוצת ישראל היום, שרכשה לאחרונה את מקור ראשון, ייעדה את אליצור להמשיך ולשמש כעורך הראשי של העיתון, תפקיד אותו התקשה למלא בשל המחלה. הופעתו הפומבית האחרונה הייתה בטקס יום העצמאות שהתקיים בעפרה, שם הדליק משואה ונשא נאום שניתן לפרשו כדברי סיכום [ראו סרטון]. אורי אליצור הותיר אחריו אישה, יעל, שישה ילדים ועשרות נכדים. בית מקור ראשון ו-nrg הביע שברון לב, יגון עמוק ואבל כבד על פטירתו.
הלוויתו צפויה להתקיים בשעה 16:30 בישוב מגוריו עפרה, שבחבל בנימין.
