"במשפט הולילנד היו תקלות ללא אח ורע"

"אנחנו נמצאים בתקופה בה זכויות הנאשם הולכות ונאכלות על-ידי חקיקה ועל-ידי הכרעות של בית המשפט העליון", טוען (יום ב', 26.5.14) עו"ד אלי זהר. הוא דיבר בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין. זהר ציין בין היתר מעורבות של שופטים בחקירות ואי חקירת עדי מדינה בחקירה נגדית - רמז ברור לתיק הולילנד, בו הוא מגן על אהוד אולמרט. "למשטרה יש את כל הזמן שבעולם לחקור את העבריינים. זה נמשך ונמשך ונמשך. אותו הדבר כשתיק מגיע לפרקליטות: הוא שוכב בה לכל הזמן שהיא זקוקה. ואז שולחים את זה לסניגור, ואז מתחיל סד הזמן, שיוצא מתוך איזו הנחה מטעה - שהסניגור צריך רק לקבל את החומר ולא צריך לקרוא אותו וללמוד אותו", טען זהר. "כמות הראיות הלכה וגדלה בהיקפים בלתי נסבלים. דבר אחד לא השתנה: היקף מוחו של הסניגור. הוא נדרש לאצור במוחו חומר במידה שהיא כמעט בלתי נסבלת". בהתייחסו במפורש למשפט הולילנד, אמר זהר כי הוא היה הישג ענק בתחום היעילות, אבל קרו בו כמה תקלות שלא היו להן אח ורע. "סוף המעשה היה כאשר שולה זקן עמדה לומר את דברה האחרון לפני הכרעת הדין. למרות שבית המשפט סירב להעיד אותה שוב, התנהלה באולם חקירה שלא עסקה בדבריה האחרונים אלא בדברים הנוגעים לנאשם אחר, שלא היה באולם ולא שמע ולא הגיב. וכל זה היה מכוח היעילות, כי אם ההליך היה נדחה והעדות הייתה נשמעת - ייתכן שהדברים היו נשמעים אחרת". זהר הזכיר, כי הנשיאה דבורה ברלינר החליטה שהמשפט יישמע בפני שופט אחד - החלטה שקשה כיום לעכל אותה לנוכח היקפו של התיק כפי שהתברר. עוד ציין את לוח הזמנים שקבע השופט דוד רוזן, כגון הפסקה של שלושה ימים בלבד בין פרשת התביעה לפרשת ההגנה. עוד הזכיר, כי רוזן קבע שעדי תביעה נוספים יישמעו במקביל לשמואל דכנר. "זה יצר מיש-מש חקירתי ומציאות בלתי נסבלת", טען. "הזכות להליך הוגן היא זכות יסוד", אמר זהר. "ניהלתי את משפטו האזרחי של עמוס ברנס [שהואשם על לא עוול בכפו ברצח רחל הלר] וראיתי מה משמעות שלילת הזכות להליך הוגן". הוא סיים באומרו, כי לפני פגיעה בזכויות, יש להוסיף 300 שופטים ולהרחיב את השימוש בהליך הבוררות, "כי אחרת - נגיע למקום בו לא יהיה צריך עורכי דין; השופט יהפוך להיות שופט חוקר".