סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
איתן אורנשטיין, תוקף את המלצות ועדת אנדורן להסדרי חוב (ראו מסגרת). לדבריו, דומה שלוועדה אין אמון בבתי המשפט ולכן היא ממליצה שהכנ"ר יקבל סמכויות המצויות כיום בידי בית המשפט. אורנשטיין דיבר (יום ג', 27.5.14) בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין.
"הסמיכו את הכנ"ר להכריע, אבל זה תפקידו של בית המשפט. זה לא מתקבל על הדעת. למי ייפנה בעל תפקיד שיש לו בעיה. לכנ"ר? הכנ"ר יישב כערכאת ערעור על ביתי המשפט? אני לא רואה איך זה עובד מעשית בשטח". עוד תקף אורנשטיין את ההמלצה, לפיה הכנ"ר ימנה בעל תפקיד שיתפוס את סמכויות הדירקטוריון: "שומו שמיים! זה פגיעה בקניין, ועל מה? בנוסף לכך, הצעות הוועדה רק מאריכות את משך הטיפול בחולה".
שמירה בסוד - לא מעשית עו"ד עופר שפירא אמר, כי אין זה מעשי לצפות שההליכים יישמרו בסוד, ודאי שלא בעידן התקשורת המודרנית. הוא הוסיף: "אני חושש שהוועדה פספסה נקודה חשובה בפרקטיקה של הסדרי החוב. בעלי שליטה מפחדים לאבד שליטה. בפנייה החשאית לכנ"ר מתחיל תהליך ארוך שאת סופו הם לא יודעים".
עו"ד
אהרן מיכאלי ממשרד גולדפרב-זליגמן אמר: "מי שמשלם את המחיר של הסדרי החוב, הם בעלי איגרות החוב בגלל התארכות ההליכים. בישראל, הליך נורמאלי נמשך בערך שנה. ברוב רובם של המקרים, ההליך מלווה בהסכמה בדבר הקפאת מצב בחברה. החברה בעצם נוקטת במדיניות הסכמית של במקום דרוך. זו מדיניות שטובה לטירונות, אבל לא לחיים עסקיים של חברה ענקית.
"כשחברה נכנסת למשבר ומטה החברה עובר למשרדי עורכי דין ומאיימים על דירקטורים ונושאי משרה - בסיטואציה זו החברה משותקת ומשמידה את ערכה שלה. בפועל, המצב הקיים לא נותן לנו פתרון. עדיף לחברה לזהות את הבעיה בזמן ולטפל בה כשהיא קטנה. אז הבעיה קלה ופשוטה יותר, ומצריכה תרופה ולא ניתוח לב פתוח".
מיכאלי דחה את ההצעה להעניק מעמד מוסדר לנציגות מחזיקי האג"ח: "לפעמים היא לא מייצגת אף אחד. לפעמים יש אינטרסנטים שיושבים שם, וכשהם יושבים ומגבשים הסדר - המשקיעים המוסדיים לא מחויבים להצביע בעד ההסדר שהם הציעו בזמן שנציגיהם ישבו בנציגות. זה אבסורד. אם לא נייצר מתכונת שבה בנציגות יישבו נציגים של המוסדיים שמחויבים לתוצאות המו"מ, נראה הליך ארוך ויקר של הסדרי חוב".
להשיא את הקופה בנושא שכר הטרחה לבעלי התפקידים, אמר אורנשטיין: "הרצון שלנו הוא שיהיו בעלי מקצוע טובים, שיעשו עבודה טובה, ישיאו ערך לחברות ולנושים ושתבוא עליהם הברכה ושיתגמלו בעין יפה. אם הם יודעים שיהיה להם שכר נאה, הם יעשו עבודה טובה יותר. זהו טבע האדם. עיני לא צרה בהם ושירוויחו בעין יפה. עם זאת, אני ער לביקורת ואני קורא עיתונים ורואה טלוויזיה".
ברוב התיקים, הוסיף אורנשטיין, כלל אין בעיה של שכר טירחה, אלא במספר קטן מאוד של מקרים. "ין צורך לשנות סדרי עולם. התקנות בעיקרון הן נכונות ומתמגלות לפי הצלחה וזה נכון. אם זה יהיה לפי שעות, אני חושב שכבית משפט לט אוכל לבקר את נכונות השעות של עורכי הדין. איך הכנ"ר יוכל לבדוק את זה?
"אני רוצה שככל שעורך הדין ישיא את הקופה יותר ויותר, אני אדרבן אותו. מי יבוא לעבוד עבור 1,500 שקל? איזה אינטרקס יש לו? ככל שמביא יותר, צריך לקבל יותר. כך זה גם עובד בנזקי גוף, ואני לא רואה את עורכי הדין או את הלקוחות מתלוננים. אכן, ישנם מקרים שהסכומים גבוהים ומופרזים. אבל בגדול מה שקיים בסדר".