"הייתכן כי בתביעה המשטרתית לא חילחל די הצורך עקרון
חופש הביטוי?" - שואל רטורית שופט בית משפט השלום בתל אביב,
שמאי בקר. הוא זיכה (26.5.14) את אושרה בר ונדב פרנקוביץ מאשמת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לאחר שקבע שהמשטרה כלל לא הייתה רשאית למנוע מהשניים להשתתף בתהלוכה פוליטית.
בר ופרנקוביץ השתתפו, עם עוד כמה עשרות אנשים, בתהלוכה שנערכה בתל אביב להבעת תמיכה בסרבנית גיוס שנכלאה. כאשר התפתח עימות בין הצועדים לבין השוטרים, התגלגלו הדברים עד לכתב האישום נגד השניים, בו הואשם פרנקוביץ גם בתקיפת שוטר.
בקר אומר, כי הבסיס לזיכוי נעוץ בכך "שלמשטרה לא הייתה כל סיבה, עילה או טעם נראה לעין, ובדיעבד - לאחר שמיעת העדויות - גם לא נימוק המסתבר לאוזן, להורות לקבוצה הקטנה והבלתי-מזיקה בעליל של המפגינים שעליהם נמנו הנאשמים, שלא להפגין או שלא לצעוד במעלה השדרה, כאשר הסדר הציבורי נשמר על-ידי המפגינים למופת".
המשטרה טענה, כי מדובר היה בנושא רגיש של הפגנה נגד צה"ל ימים אחדים לפני יום הזיכרון. על כך משיב בקר, כי זהו נימוק פסול מעיקרו: "גם נושאים רגישים הם יעד לגיטימי להפגנות, ואדרבה, דומה כי דווקא נושאים אלה
הם היעד ה'מתבקש' להפגנות ומחאות, ומטעות הן ההזדמנויות שעל המשטרה לרסן הפגנות תמיכה סוערות בממשלה, לפחות במדינה דמוקרטית ראויה כפי מדינת ישראל".
לדעת בקר, אם למשטרה היה תפקיד כלשהו באירוע זה - הרי שהיה עליה לשמור על המפגינים ולאפשר להם להביע את דעתם בצורה חוקית, כפי שעשו. אילו חששה המשטרה מפני סערת רוחות, תפקידה היה לסוכך דווקא על המפגינים ולאפשר להם להביע את דעתם, תוך קיום חופש הביטוי ובלי כפיפת ראש בפני בריונים המבקשים לסכור את פיו של הזולת.
"על מה ולמה בחרה המשטרה להפסיק התהלוכה? - לא ברור. מדוע פגעה בזכות היסוד של המפגינים, ובהם הנאשמים? - לא אדע... המשטרה - מטעמים עלומים ובלתי ברורים - בחרה לעצור את תהלוכתם השקטה והמסודרת של המפגינים, ובכך פגעה בזכויות היסוד שלהם, ללא שהיה בכך כל צורך", קובע בקר. הוא מזכיר, כי מספר הצועדים היה 30 - בעוד מספר המינימום המצריך רישיון להפגנה הוא 50.
לדברי בקר, המפגינים היו רשאים להתעלם מהוראת השוטרים לעצור, שכן מדובר היה בהוראה בלתי חוקית, ואם במסגרת נסיונם להמשיך נדחף שוטר - אין בכך כל עבירה. הוא מזכיר, כי כאשר שוטר פועל בצורה בלתי חוקית, רשאי האזרח אפילו להפעיל כוח סביר כדי להתנגד לפעולה זו. הוא קובע, כי פרנקוביץ ובר לא ביצעו עבירה כלשהי, דבר העולה גם מהסרט שהציגה המשטרה עצמה.
לבסוף מצטט בקר את דבריו של אחד השוטרים, לפיהם ה"הפגנה לא הייתה שקטה בכלל, היא הייתה הומה". והוא מגיב: "שוד ושבר - הפגנה הומה. ומה בכך? מה רע בקצת המולה? מאימתי זה מובילים המולה או רחוב הומה - לעיכוב או למעצר?". בקר מזכיר את שירו של חיים נחמן ביאליק "יוסי בכינור, פסי בתוף, משה בחצוצרה - והמה הרחוב", ושואל: "כלום היינו מעכבים היום את יוסי? עוצרים את פסי? מאשימים את משה?".
בקר מסיים את פסק הדין - אותו הורה להעביר ליועץ המשפטי לממשלה - באומרו: "אין כל פגם ברחוב הומה. אדרבה, יהום הרחוב, שירעש ויגעש, ויעלו בו קולות כאלה ואחרים, נעימים יותר ונעימים פחות. כך ראוי לקרת דמוקרטית. תנו להפגין, הניחו למחות, אפשרו להלך, וקיימו נא, אנא, את חופש הביטוי".
