דנקנר מבקש עבודות שירות בתיק בנה"פ

סניגוריו של יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, מבקשים (יום ב', 2.6.14) מבית המשפט להטיל עליו עבודות שירות, במקום שנת מאסר בפועל שגזר עליו בית המשפט המחוזי בתל אביב. דנקנר הודה במסגרת עסקת טיעון במרמה והפרת אמונים בתאגיד ובפגיעה בניהולו התקין של הבנק בשל קשריו עם רפי ברבר, בעת שניהל מטעם בנק הפועלים את המו"מ לקביעת גובה הפיצוי שיקבלו ברבר וקרן RP מבנק הפועלים, ולמעשה קבע את גובה הפיצוי בסך 25 מיליון דולר בעקבות העסקה לרכישת בנק פוזיטיף הטורקי. באישום השני הודה דנקנר, כי הסתיר מדירקטוריון בנק הפועלים את העובדה שביקש וקיבל הלוואה בסך 5 מיליון אירו מבנק DHB ההולנדי, אשר בבעלות הליט צ'ינגלולו, שהיה גם יו"ר בנק פוזיטיף, וזאת בזמן שבתפקידו כיו"ר תמך דנקנר בשורת החלטות שנועדו לסייע ולהיטיב עם צ'ינגלולו. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים. דנקנר אף הודה, כי קיבל דבר בתחבולה מבנק DHB ההולנדי. דנקנר העביר לבנק DHB מסמך על גבי נייר המכתבים של בנק הפועלים, בו הוא מצהיר כי ההון העצמי שלו נטו הוא 50 מיליון אירו, בעוד למעשה הונו היה נמוך באופן משמעותי. האישום השלישי בו הודה דנקנר נוגע לכך שבעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים, קיבל בתחבולה אשראי מהבנק. דנקנר ביקש אשראי בסך 13 מיליון שקל ומסר הצהרת עושר, בה כלל את ההון של בני משפחתו המורחבת, אך הצהיר, כי מדובר בעושר האישי שלו, שעה שהונו העצמי היה נמוך באופן משמעותי מההון עליו הצהיר. כמו-כן מסר דנקנר, כי מטרת האשראי המבוקש היא בניית נכס בתל אביב, בעוד שבפועל האשראי שימש לרכישת אג"ח של חברת אלרן. בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירת קבלת דבר בתחבולה מבנק הפועלים. ד"ר יעקב וינרוט טען בערעור, כי אין תקדים להטלת מאסר בפועל על הפרת אמונים כאשר לא מדובר בשחיתות. השופט סלים ג'ובראן אמר שבית המשפט החליט לשים קץ למצב זה, ווינרוט השיב שאין לעשות זאת על-ידי הטלת שנת מאסר כבר במקרה הראשון. עוד טען וינרוט, כי כאשר נאשם חותם על הסדר טיעון, הוא מסתמך על מתחם הענישה המקובל - וכאן הייתה סטייה ממנו. באותו הקשר אמר עו"ד נבות תל-צור, כי ענישה כזו תביא לכך שנאשמים יסרבו לחתום על הסדרי טיעון. בא כוח המדינה, עו"ד מאור אבן-חן, טען שאין המדובר באחד המקרים הנדירים בהם יש מקום להתערבות של ערכאת הערעור בענישה. לדבריו, "לא מדובר כאן על עבירה אחת אלא על מכלול עבירות שבוצעו לאורך תקופת זמן לא קצרה. מדובר אולי בנסיבות החמורות ביותר שאפשר לראות עבירות כאלה מבוצעות. הן לא בוצעו בתאגיד פרטי ולא בתאגיד ציבורי רגיל אלא בתאגיד בנקאי. המערער היה בתפקיד הבכיר בבנק, יו"ר הבנק". אבן-חן טען, כי בעבירות צווארון לבן קיים כלל ברור ולפיו חומרת העונש עומדת ביחס ישיר לבכירות התפקיד.