"סיפוח של ישוב אחד, ואנחנו בחוץ"

יו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט, אמר בכנס: "מדינה איננה צריכה להיכנע לטרוריסטים ולשחרר מחבלים. אף מדינה. העולם כיבד פעם את מדינת ישראל שהייתה חלוצה בתחום המלחמה בטרור, וההתנגדות המוחלטת לשחרור מחבלים. היום, גם בעולם כולו, וגם בישראל - חלה נסיגה בעמידה הברורה בנושא הזה. "...בנושא שחרור המחבלים - הבית היהודי ואיתו גורמים שונים בליכוד, הצהרנו שאנחנו נגד שחרור המחבלים והצבענו כנגדו. הציגו אותנו כקיצונים, כאנטי שלום, כמעט הייתי אומר כהזויים. זה המשיך בכך שהבית היהודי החליט לעצור את הפעימה הרביעית והמיותרת של שחרור מחבלים ישראלים, ואף הודיע כי לא ישב בממשלה שתעשה זאת. נטלנו סיכון ממשי עם מוכנות לשלם מחיר פוליטי כבד. ברוך השם, הפעימה הזאת נעצרה. זהו השלב שבו הרעיון התחיל להיות בשיח. השלב הבא היה כשהגשנו את הצעת החוק שתאפשר הטלת מאסר עולם ללא אפשרות חנינה על רוצחים כבדים. הצעת החוק כרגע בשלבי חקיקה מתקדמים, והיא עברה – לא בקלות – את הממשלה. "וזה לא הכול - בימים האחרונים החל דיון בקבינט בנושא מסקנות ועדת שמגר, שעד כה העלו אבק במגירה, ומטרתן לעגן תפישה ממשלתית בנושא שחרור מחבלים. וכך, צעד אחר צעד, אנחנו משנים את המציאות. מדינה שהתרגלה שמשחררים מחבלים כי 'ככה זה', תתחיל להתרגל שזה 'לא ככה'." בנט אמר בהתייחסו למות הסכם אוסלו כי "אחרי 21 שנה שניסינו דרך אחת, דרך שכללה נסיגות, ויתורים, שחרורי מחבלים, הינתקות, היפרדות חד-צדדי ודו צדדי - הגיע הזמן להודות שזה לא עובד. גילינו שכשאתה בורח מטרור וזורק את המפתחות – הטרור רודף אחריך. 'נפרדנו מעזה' ואלפי הטילים נופלים עלינו עד היום. להעניק שם חדש 'היפרדות' לרעיון ישן 'הינתקות' לא יביא לתוצאה אחרת. מי שבורח מהטרור - הטרור רודף אחריו. אז מה עושים? הגיע הזמן לחשוב באופן יצירתי כיצד בונים כאן מציאות טובה יותר לאזרחי ישראל ולערביי יהודה והשומרון. בתקופה האחרונה הצגתי בפני הציבור ובפורומים הרלוונטים את תוכנית הריבונות על-פי התוכנית, ישראל תתחיל ריבונות הדרגתית בשטחים הישראלים ביהודה ושומרון, שטחי C, שם חיים 400,000 ישראלים ורק כ-70 אלף ערבים, תוך יצירת אוטונומיה משודרגת ביתרת השטח עם חופש תנועה מלא. הצעד הראשון בתוכנית הוא ״גוש עציון תחילה״. לעניין הסיפוח אחר: "תוכנית גוש עציון תחילה לא נועדה להעניש את הפלשתינים. היא גם אינה תגובה למהלכים החד-צדדים של הפלשתינים. היא פשוט הדבר הנכון לעשות. היא אמת מוסרית. היא באה מההבנה שכאשר הארץ שלך - אתה חייב לפעול כדי לשמור עליה. כאשר רעיונות אוסלו נכשלו פעם אחר פעם - ישראל צריכה לעשות מה שנכון בשבילה. השטחים שעליהם נחיל ריבונות בהמשך ייצרו רצף טריטוריאלי ישראלי וכוללים את בקעת הירדן, ים המלח, גוש נתב"ג, אריאל, מעלה אדומים וכל ההתיישבות הישראלית ביהודה והשומרון. "החלק השני של התוכנית כולל הצעת אזרחות או תושבות ל-70,000 התושבים הערבים החיים בשטחים הישראלים שעליהם נחיל‎ את הריבונות. במקום 1.7 מיליון ערביי ישראל, יהיו 1.77. זה הכל. החלת הריבונות תצמצם את השטח שבמחלוקת בינינו לבין הפלשתינים. בשאר השטחים - מה שמכונה שטחי A ו-B - תהיה עצמאות שלטונית, אוטונומיה משודרגת, על סטרואידים. הם כבר מנהלים את חייהם בעצמם. יש להם פרלמנט משלהם, מערכת חינוך משלהם, מערכות שלטון משלהם, ואפילו בחירות וכך יימשך. אין לנו עניין לנהל את חייהם עבורם. בנוסף, נשדרג תשתיות וניצור רצף תחבורתי לשימוש כלל תושבים - יהודים ופלשתינים - החיים ביהודה ושומרון. חופש תנועה מלא. אבל חשוב לזכור ששלום אמיתי צומח מלמטה...במשך 21 שנה נתנו לכם הזדמנות. עכשיו תורנו", דברי בנט.

יושב-ראש התנועה, השרה ציפי לבני, אמרה כי הדרך לשמור על החזון הציוני היא הסדר מדיני - שתי מדינות לשני עמים. "זעקתי את הדברים הללו גם מספסלי האופוזיציה, ואני פועלת בכל כוחותיי לקדם אותם בממשלה. גם בתוך קואליציה שהיא, בלשון המעטה, מאוד בעייתית; קואליציה שהוקמה על בסיס שותפויות ששמו את הנושא המדיני בצד ויצרו, הלכה למעשה, תקלה מדינית גדולה". לשאלות "יש או אין פרטנר?", "מה יהיה עם הביטחון?", קראה לבני רעשי רקע, והפטירה: "עם כל אלה נתמודד. הציונות תמיד קבעה מטרות, קיבלה החלטות ורק לאחר מכן התמודדות עם הבעיות. כך עשינו במשך שנים ארוכות". "נמאס לי להיות פוליטיקלי קורקט. הגיע הזמן להגיד את הדברים בדיוק כמו שהם: מפעל ההתנחלויות הוא נטל ביטחוני, כלכלי וערכי; מפעל ההתנחלויות נועד למנוע מאיתנו להגיע אי-פעם להסדר; מפעל ההתנחלויות נוטל תקציבי עתק על-חשבון נושאים חברתיים מהותיים לחברה הישראלית – חינוך, בריאות, צדק חברתי על כל רבדיו וגווניו. אין לי טענה למתנחלים עצמם – הטענות שלי הן כלפי ההנהגה האידיאולוגית שלהם. אני רוצה היום לחשוף פה את מערכת ההטעיה המתוחכמת שהיא מפעילה: רתימת הקונצנזוס וניצולו לטובת מפעל ההתנחלויות, כמו מהפנט המרדים את המטופל שלו, כדי למנוע מהציבור לראות ולהבין למה באמת נועד המפעל הזה". השרה לבני אמרה בי הנהגת המתנחלים יצרה קונצנזוס מדומה של אחדות העם באמצעות משאלי עם. "לכאורה, דמוקרטיה במיטבה. בַּפועל, המטרה היא שמשאל עם יתקיים רק במידה שכבר יושג הסדר, שהממשלה תאשר אותו ושהכנסת תצביע עליו- ורק אז הולכים לעם כלומר, לעם תינתן רק האפשרות למנוע מנבחריו לקבל הסכם – ולא לכפות עליו להגיע להסכם. עד אז, קובעים עובדות בשטח שימנעו מהסכם כזה אי-פעם להתגבש. לכן, אני אומרת שאם כבר משאל עם, אז עכשיו ועל הכל: שהעם יכריע מה החזון הלאומי והמדיני שהוא רוצה לאמץ; מהו העיקרון שצריך להנחות את נבחריו ומה הדרך: האם להמשיך להשקיע למשל משאבים כספיים עצומים בהתנחלויות שלא יהיו חלק מישראל? או להקפיא את הבנייה שם ובזמן הזה לנהל מו"מ בגיבוי בינלאומי על שתי מדינות לאום?" הקונצנזוס השני לו טענה הוא של ראשי יש"ע ונציגיהם הפוליטים - הביטחון. "התשובה לביטחון היא צה"ל. ביטחון נותנים חיילים, לא אזרחים. משפחות עם ילדים בהתנחלויות לא צריכים להיות למגן אנושי של מדינת ישראל! ההתנחלויות לא מספקות ביטחון, הן צרכניות של ביטחון. חמור מזה חיילים שמאבטחים בגופם יישובים נידחים הופכים חבטות של אנשי תג מחיר יצהר. וחשוב להבין נדבך מרכזי מאוד מביטחון הוא הלגיטימציה לפעילות צבאית. מפעל ההתנחלויות פוגע אנושות בלגיטימיות של צה"ל בעולם, העולם מסוגל להבין את צרכי הביטחון שלנו - אבל הוא לא מסוגל לקבל את מה שנראה כהתנהגות קולוניאליסטית מצדנו". הקונצנזוס השלישי הוא השיח על 'הגושים'. "התרמית היא פשוטה להכאיב: הדיבור המתמיד הוא על גושי ההתיישבות, שאותם הם קוראים לספח לתחומי מדינת ישראל, תוך עצימת עין צורמת מכל ההתיישבות שמחוצה להם. שיהיה ברור לכולם: למעלה מ-80% מההתיישבות היא בגושים, ואני נאבקת להכליל אותם בתחומי מדינת ישראל. אבל ההגינות מחייבת לומר שאם אנחנו מספחים את הרוב, אנחנו צריכים להיות מוכנים לוותר על השאר – אבל את זה אלה מהימין הקיצוני מסרבים לומר. הם אומרים נספח, אבל לא מוכנים לוותר על השאר". לדבריה, לא ניתן לתת לפלשתינים אוטונומיה חלקית בשטחי A ו-B. כל סיפוח מסוג זה יוביל לאסון: מדינה אחת עם שני סוגי אזרחים. לא אשב בממשלת סיפוח שחותרת למדינה דו-לאומית, ולכן שמחתי לשמוע את הצהרתו הדומה של השר לפיד. הגענו למצב בו כל בנייה חותרת תחת הלגיטימיות של הגושים, ואפילו של ירושלים, ולכן אנחנו מוכרחים לקבוע קודם כל לעצמנו את גבולותיה של ישראל באופן שמשקף את האינטרסים של ישראל מקסימום ביטחון ותושבים ובאופן שמאפשר הסכם. קונצנזוס נוסף אותו ציינה הוא חוק הלאום. "היעד של שתי מדינות הוא לא במטרה לוותר על מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי – בדיוק להפך: כדי לשמור עליה ככזו. הבחירה במדינת לאום יהודית אינה ויתור על מדינה דמוקרטית. כל עוד זה תלוי בי כשרת המשפטים ושותפה בממשלה הזאת, לא יקום ולא יהיה חוק במדינת ישראל שפוגע בערכינו כמדינה יהודית ודמוקרטית; לא יהיה חוק במדינת ישראל שמעדיף את 'המדינה היהודית' על פני 'הדמוקרטית'; והדמוקרטיה לא תבוא על חשבון הזכות של עם ישראל למדינתו - מדינת ישראל . מדינת הלאום היהודי היא מדינה בה אזרחיה שוי זכויות ולא יהיה חוק שיפגע בערך השוויון ובזכויות המיעוט במדינת ישראל. אני לא אאפשר חוק לאום לאומני. אני מאמינה במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית באופן מאוזן, מדינה שמכבדת את זכויות האזרח שבה, מדינה שאזרחיה שאינם יהודים לא יהיו אזרחים סוג ב׳. אני מאמינה במדינת ישראל כמדינת חוק ולא מדינת הלכה. אני מאמינה שמדינת ישראל היא מדינה חזקה, בעלת חוסן פנימי שלא צריכה חקיקה מתגוננת ולאומנית. "אמרתי את זה בעניין יוזמות הסיפוח ההזויות והמסוכנות, ואני אומרת את שוב גם בהקשר של חוק לאום: חוק שפוגע בדמוקרטיה ובערך השוויון לא יאושר בממשלה בה אני שותפה, ואם יאושר - לא תהיה ממשלה. בעניין הצד הפלשתיני אמרה: "עם כל הכבוד לפיוס הפלשתיני הם לא יסיטו אותי מהמטרה וצריך לקבל החלטות חדשות מול מציאות משתנה צריך מדיניות חדשה ואפשר לגייס את העולם למדיניות שאני מציעה: 1. להבחין בין הממשלה החדשה לחמאס, ולהמשיך להילחם בחמאס ולהתמקד בדה-לגיטימציה שלו במקום בדה-לגיטימציה לממשלה הפלשתינית. 2. עלינו לעבוד עם הממשלה הפלשתינית לפי הצרכים הישראלים והאינטרסים שלנו, ולדרוש מהם אחריות וביצוע של כל ההכרזות שלהם גם על עזה; 3. תהליך מדיני ופתרון הם קודם כל אינטרס ישראלי ואותו צריך לקדם מול אבו מאזן כיור אש"ף שבו לחמאס אין דריסת רגל.

השר גדעון סער (הליכוד ביתנו) אמר בנאומו כי צריך לשקול את שילוב ירדן כמרכיב בהסדר עתידי, במקום מדינה פלשתינית הנשלטת ע"י גורמי טרור. "אין שום יסוד לתפישה לפיה הסטטוס קוו הוא דבר רע. ובוודאי שאין שום יסוד לתפישה שהסטטוס קוו הוא רע מהחלופות לססטוס קוו. ב-21 השנים האחרונות ישראל עשתה שני מאמצים לשינוי הסטטוס קוו - הסכם אוסלו והסכם קהיר. המהלך השני הוא באמצע העשור הקודם שהייתה הנסיגה החד-צדדית מעזה ההינתקות. בשורה התחתונה הם לא שיפרו את מצבה הביטחוני או המדיני ולא קירבו אותה לשלום. "הדקלום של בוז'י, לא משנה מה קרה במזרח התיכון ובזירה הפלשתינית - זה אותו דיקלום. אפילו עם נסיגה מוצלחת יחסית כמו מצרים. אתה מוותר באופן חד-צדדי, אבל הסיכון של השתלטות של גורמים רדיקאליים במובן היסטורי הוא גדול מאוד. האם ישראל יכולה לקחת על עצמה סיכון כזה בנסיגה משטחי יהודה והשומרון שעדיין בידיה? את השטחים המאוכלסים בידי פלשתינים כבר מסרנו, מדובר על שאר השטח, והתשובה היא לא. לא יכולה. זה חוסר אחריות. ההסתברות שזה יגיע לגורמים רדיקליים הוא גבוה מאוד וזה סיכון שקרוב לוודאי יפגע ביישובי השפלה. שלום וסוף הסכסוך הציבור כבר לא קונה. איום אחד כזה הוא איום על אופיה של המדינה והפלשתינים משתמשים בשמחה בדחליל הזה. רבע שעה לפני שחתם על ההסכם היה ספין של לפרק את הרשות מה שברור שהוא לא רוצה. "מה שצריך לשאול אחרי כל העברת הערים לרש"פ איך ייתכן שהדחליל הזה עוד נשלף? איך אחרי שנסוגונו כמעט מכל השטחים שבהם יש ריכוזי פלשתינים לא היה שינוי בשיח. אמרו שהצעד הזה בא לפתור את הבעיה הדמוגרפית ולא תהיה לנו אחריות עוד על הפלשתינים בעזה אחרי ההינתקות והערים הפלשתיניות ברש"פ באוסלו. אני לא מכיר אף גורם פוליטי בכנסת ישראל שמצדד בחזרה לעזה או ג'נין ולכן אין שום אופציה במדינה אחת. וזה לא תלוי באלו שינוים נוספים נבצע. בצעדים שביצענו הסכמנו לפשרה טריטוריאלית. שאלות נוספות נשארו פתוחות. האם מדינה או רשות מפורזת בלי שליטה על המעברים או האוויר שזה מדינה מינוס ההבדל בין מדינה מינוס לרשות הוא לא כזה גדול. מהם הגבולות המדויקים זאת השאלה ליישות כזאת לעתיד ולא משחק דמקה שאנו משחקים עם עצמנו אם לא שתי מדינות נקבל מדינה אחת שמידת המעשיות בוויכוח הזה היא לא ברורה. לא בודקים את רמת הילודה אגב בישראל וברש"פ כי זה היה מקלקל את הקונספציה, ולא שואלים מה יקרה אם. זכות השיבה היא שתציף את הרש"פ בפלשתינים ותביא לבעיה דמוגרפית, זה בדיוק הפוך. ברור שעוד נסיגות לא מריכוזי אוכלוסייה ערבית כמו שמדברים כל ראשי מפלגות השמאל כולל מרכז שהוא בעצם שמאל שרוצים בחלום של לעקור עוד ישובים יטענו את הטיעון הדמוגרפי. למה אם תעקור עוד ישובים ולא תגיע להסכם תגיע לאיום דמוגרפי זה איום קבוע. כל עוד אין הסדר לסיום הסכסוך עם הפלשתינים, ואף פלג בפלשתינים לא רוצה את זה, לא יהיה איום דמוגרפי", דברי סער.

ראש האופוזיציה ויו"ר העבודה, יצחק הרצוג, אמר כי לפיד משמש משענת פוליטית שעליה יושב הימין ועושה בישראל כבתוך שלו, "והנה הערב לאחר שהכל קרס, עכשיו הוא נזכר לצאת בתוכנית מדינית. קום, צא מהממשלה, זה לא מאוחר מדי ויחד נבנה קואליציה שתוביל את ישראל לשלום. אתה תצטרף אלינו ואני מבטיח לך שאני אביא את השותפים האחרים. אני יודע לעשות את זה. זו עבודת מנהיגות. ח"כ הרצוג האשים את נתניהו בכך שהוא לא מנהיג: "הוא אינו מישיר את פניו קדימה אל מול אתגרי השעה, אלא מביט מבוקר עד ערב לאחור לראות ולחפש מי מאיים עליו. מנהיג צריך חזון ולא לעסוק רק בהישרדות פוליטית". הוא פנה לשר נפתלי בנט ואמר לו: "לשים אותך בפאנל על שלום זה כמו להשתמש בפטיש אוויר על-מנת להוציא רסיס מהישבן". גם הוא הציג תוכנית מדינית בת 3 עמודים בלבד, שחלקה הגדול היה מעורפל. הרצוג מציע הסכם בטווח של חמש שנים. "ליבת ההסכם היא הסדרי ביטחון ויישום מדורג שיאפשר לבחון את העמידה בהתחייבויות לאורך זמן. אנחנו צריכים להחליט ליזום ולנהל את התהליך. להניח את המתווה ולקבל הכרה בינלאומית, ככה הלחץ יעבור לצד הפלשתיני. הכישלון המהדהד של ממשלת נתניהו רק מדגיש את הדחיפות ביוזמה ישראלית". על הבחירות לנשיאות אמר יושב-ראש העבודה: "בעוד יומיים אני מקווה שיגמר המסע המכוער ורווי ההשמצות לו אנו עדים בימים אלה. מי שיבחר או תבחר יצטרך לעבור דרך ארוכה על-מנת לשקם את מוסד הנשיאות. לא רק מוסד הנשיאות נפגע אלא רשויות השלטון כולן". הרצוג ממליץ לאפשר חופש הצבעה בסיעתו.