מצב מוזר-משהו נוצר בבית המשפט העליון: עו"ד ד"ר אמנון רפאל, מבכירי מומחי המיסוי בישראל, מערער על פסק דין - ובית המשפט מסתמך על ספרו של רפאל עצמו כדי לדחות את הערעור.
רפאל ייצג את קבוצת חברות שמעוני, אשר ביקשה לערער על שומה שהוצאה לה בהסכמה על-ידי היחידה הארצית לשומה ברשות המיסים. שמעוני טענה, כי ההסכם מאפשר לה לערער על ההסכמה; המדינה טענה, כי אין הליך שכזה, וכי פרשנותה של שמעוני להסכם אינו הגיוני.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדתה של המדינה, ובבית המשפט העליון נדחה ערעורה של שמעוני. המשנה לנשיא
מרים נאור אומרת, כי זה עניין של היגיון פשוט: אם יש הסכמה - על מה יש לערער? גם היא סבורה, כי פרשנותה של שמעוני להסכם היא מאולצת ואינה עולה בקנה אחד עם כוונתם של הצדדים.
לנאור יש תימוכין לעמדתה - פסק דין של ביהמ"ש העליון כפי שפורש בידי מלומד חשוב: "אם הגיעו הצדדים להסכמה, עולה השאלה על שום מה נדרש ערעור עליה? בשל כך נקבע בפסיקה כי ניתן לתקוף הסכם שומה רק על בסיס פגמים ברצון, דהיינו פגמים המכרסמים בעצם קיומה של הסכמה לחתימה על ההסכם (ראו: עניין מחלב, פסקה 25 לפסק-דינו של השופט דנציגר; א' רפאל מס הכנסה כרך שישי 234-227 (2005)". היא ממשיכה ומצטטת מספרו של רפאל, שהוא אכן ספר היסוד בתחום דיני מס הכנסה.
סוף דבר: הערעור כאמור נדחה ושמעוני חויבה בהוצאות בסך 30,000 שקל. את המדינה ייצג עו"ד עמנואל לינדר.