גבר ואביו ישלמו 400,000 שקל לגרושתו של הגבר בשל שורה ארוכה של מעשי הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיותה. כך קבע (19.5.14) בית המשפט המחוזי בתל אביב.
בית המשפט למשפחה חייב את השניים לשלם לאישה 300,000 שקל. השופט
חגי ברנר דחה את ערעורם על פסק הדין, באומרו שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט למשפחה, ושאין כל מקום להעניק להם את ההגנות להם טענו. במקביל, קיבל ברנר חלקית את ערעורה של האישה, אשר ביקשה לפסוק לזכותה את מלוא הסכום המקורי שתבעה - 800,000 שקל.
לדברי ברנר, על בית המשפט להיזהר בבואו לפסוק פיצויים בגין לשון הרע בסכסוכים משפחתיים, שכן מטבעם הם גוררים ביטויים קשים ויש להימנע מהצפת בתי המשפט בתביעות כאלו. ואולם, המקרה הנוכחי הוא דוגמה מובהקת ליוצא מן הכלל:
"אין המדובר בפרסום אקראי ובלתי מכוון של לשון הרע מתוך סערת רגשות, שראוי לנהוג בסלחנות ביחס אליו, אלא במסכת שיטתית, עקבית ומרושעת של פרסומים, שכל תכליתם היתה, כפי שציין בצדק בית המשפט קמא, לפגוע במשיבה ובשמה הטוב בקרב בני משפחתה, חבריה וכן מעבידה. ריבוי המעשים ואופיים השיטתי מעיד כי היה מדובר במסע נקם ובתוכנית מוקדמת ומתוכננת מראש ובקפידה, שנועדה לפגוע במשיבה בכל המעגלים הקרובים אליה ולמנוע ממנה כל יכולת להתפנות לניהול ההליכים המשפטיים נגד [הבעל].
"לא בכדי ציין בית המשפט קמא כי המערערים ניסו לגרום לבידודה וניתוקה של המשיבה מבני משפחתה, למנוע ממנה כל תמיכה כספית או אחרת, לרבות סיוע בהשגחה על ילדיה, והחמור מכל, [אביו של הבעל] ניסה לפגוע במקום עבודתם של המשיבה ושל אביה כדי לפגוע במטה לחמה ולהותירה ללא הכנסה".
לדעת ברנר, במקרה זה היה מקום לפסוק לטובתה של האישה פיצוי גלובלי בגין נזקים לא-ממוניים, שאינו מוגבל בתקרה כמו הפיצוי הסטטוטורי שניתן לפסוק ללא הוכחת נזק. הוא מצא לנכון להגדיל את הפיצוי גם לנוכח העדר החרטה של הבעל ואביו, וכדי להרתיע אותם מלחזור על מעשיהם. ברנר קבע, כי הבעל ישלם 100,000 שקל, ואביו - שחלקו היה דומיננטי בהרבה ושבהיותו אדם אמיד יש להטיל עליו סכום שיהיה משמעותי בעיניו - ישלם 300,000 שקל.
אביו של הבעל חויב גם בתשלום הוצאות בסך 35,000 שקל. השופטים
ישעיהו שנלר וד"ר
קובי ורדי הסכימו עם ברנר. את הבעל ואביו ייצגו עוה"ד
אמיר טיטונוביץ' ואפרת אזולאי, ואת האישה - עוה"ד שרה בן-מנחם, ליאור אדם וליהיא בורשטיין בן-מנחם.
