מכונית חשמלית עם טווח נסיעה של כ-1,750 ק"מ (1,100 מייל) בין טעינה לטעינה נשמע כחלום? ובכן לפעמים, כידוע, גם חלומות הופכים למציאות.
בשבוע שעבר ביצעה חברת Phinergy הישראלית, שהקים היזם אביב צידון, ניסוי בקנדה במטרה לבחון את האפשרות לנסיעה של יותר מ-1,000 ק"מ בין טעינה לטעינה. כיום, אגב, מחזיקה טסלה בשיא המרחק בין טעינה לטעינה, כ-300 מייל (500 ק"מ) עם מודל S שלה.
כמעט כל המכוניות החשמליות המשווקות היום נבלמות בטווח נסיעה מקסימלי של כ-200 ק"מ, הגורם העיקרי הבולם עלייה חדה במכירות בעולם. הפתרון של פינרג'י - שמחזיקה כבר באבטיפוס, אוטו מבחן שנוסע - הוא להוסיף לסוללה סוללה נוספת, שתפעל אך ורק כאשר הסוללה החשמלית ה"רגילה" נגמרת. היא מורכבת מאלומיניום, ממכל מים, מאוויר ומהזרז - הקטליזטור - שהוא בעצם המוצר של פינרג'י. הזרז מפרק מהמים חמצן ומבצע תהליך של חמצון האלומיניום, ובמילים אחרות: יצירת שכבה דקה של חלודה, עניין שיוצר חשמל. הרעיון אינו חדש, אולם בעבר נתקל בבעיות טכניות בלתי עבירות.
בחודש פברואר השנה, אגב, פורסם במגזין G של "
גלובס" ראיון עם אביב צידון וכתבה מקיפה על פינרג'י.
בינתיים, פינרג'י המשיכה להתקדם עם הרעיון והחזון שלה. הניסוי בקנדה היה בשיתוף עם ענקית האלומיניום אלקואה.
הרעיון של פינרג'י מבוסס כאמור על פתרון הבעיה של הרכב החשמלי והסיבה שבשלה אין הוא נפוץ במיוחד, והיא חרדת טווח. אומנם אפשר לייצר סוללה חשמלית שתסיע אותך גם 500 קילומטרים ללא עזרים וטעינות ביניים, אבל זו תהיה יקרה מאוד. סוללה חשמלית שמחירה סביר תספיק אולי לכ-180 קילומטרים, וגם אלה בתנאי מעבדה וללא מזגן, פקקים, משקל ותנאי הדרך שמזמנים החיים האמיתיים. טעינתה מחדש אורכת זמן שהוא מעבר למה שאדם מוכן לחכות באמצע נסיעה, ובאופן כללי, נראה כי בני אדם מוכנים אך ורק ל"טרחה" שהם מכירים ממנוע הבעירה הפנימית - "בזבוז" של חמש עד שבע דקות מדי כ-400 קילומטרים בתחנת הדלק. כל הניסיונות לייצר תחליפי אנרגיה ירוקים יותר, קמים ונופלים על התאמות להרגלים הללו. בטר פלייס, לדוגמה, הציעה סוללה שאפשר להחליף עת הצורך בעמדות החלפה הפזורות בדרך, בתחנות דלק.
ההמצאה בבסיס פינרג'י, שמקורה במחלקה לננוטכנולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, היא תהליך זירוז שונה, שמסוגל לבצע את העבודה ללא תקלות, לפחות על-פי הניסויים שהריצה החברה. בפועל זה אומר שהפתרון של פינרג'י כולל מכונית חשמלית, שיש בה סוללה נטענת רגילה, שטוענים מדי ערב בבית, ובנוסף לה סוללת גיבוי, הנכנסת לפעולה בנסיעות ממושכות יותר וצריכה לצורך פעולתה מים. אם הנסיעה מתארכת, פשוט "מתדלקים" במים.
יתרון גדול נוסף הוא חומרי הגלם - בעיקר אלומיניום - מה שמאפשר מיחזור של הסוללה (הסוללה תוחלף כל מספר חודשים).
מכונית הניסוי של פינרג'י ואלקואה כללה כאמור מלבד סוללת האלומיניום-חמצן גם סוללת lithium-ion כך שלמעשה זאת מכונית חשמלית-משולבת (היברידית). לנסיעות בטווחים קצרים המכונית תשתמש בסוללת ה-lithium-ion ולטווחים ארוכים בסוללת האלומיניום-חמצן. השיטה הזאת אמורה לחסוך במשקל הרכב, בהוצאות ולהגדיל את טווח הנסיעה למקסימום.
בכל אופן, כנראה שיעברו עוד כמה שנים לפחות עד שמכוניות חשמליות במחירים סבירים עם טווח נסיעה של 1,000 ק"מ או יותר יגיעו לכבישים אבל בקצב שהטכנולוגיה בתחום מתפתחת יש הרבה מקום לאופטימיות.
