"זהירות מפני נטיית היתר לקבל הודאות"

"הספק הסביר הוא העיקרון החשוב ביותר במשפט הפלילי והוא המבדיל אותו מיתר סוגי המשפט, וזאת כדי למנוע טעויות". כך אומר (יום ב', 16.6.14) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל. הוא דיבר ביום עיון במרכז האקדמי למשפט ועסקים לרגל פרסום ספרו של פרופ' בועז סנג'רו בנושא הרשעת חפים מפשע. לדברי הנדל, "יש חשש שחף מפשע יורשע, וזה דבר נורא. אפשר לחיות עם התוצאה שמישהו עובר עבירה ולא תופסים אותו, ככל שחשוב שהוא כן ייתפס. לעומת זאת, אם מישהו לא-אשם נקבעה אשמתו והוא נשלח לבית סוהר - יוצא, ללא כוונה, שהרשויות ובית המשפט גרמו לעוול במשפט. "אני לא יודע כמה זה קורה; אני קצת ספקן להתייחסות לכל מיני סטטיסטיקות הנלקחות מארה"ב. אבל אם זה קורה לאדם אחד, זה מספיק חמור כדי למשוך את תשומת הלב ולשאול כיצד מטפלים בתופעה". לדעת הנדל, ייתכן שחשוד יודה במעשים שלא עשה - וזאת בשל לחצים עקיפים, כגון: אם שוטר היה מזהיר אותו שהוא ואשתו ההרה יוחזקו במעצר, אלא אם כן אחד מהם יודה. הנדל הזכיר, כי לפי ההלכה היהודית - אדם לא יכול כלל להודות במישור הפלילי. זאת, בניגוד לכלל במישור האזרחי, לפיו "הודאת בעל דין דומה לעדות מאה עדים". הנימוקים לכך, הוסיף הנדל, תקפים גם היום: חשש מפני משאלת מוות הנובעת מרגשי אשמה שאינם בהכרח מוצדקים (נימוק שהעלה הרמב"ם 800 שנה לפני זיגמונד פרויד); האיסור על אדם לפגוע בעצמו, שכן הגוף שייך לבורא עולם (נימוקו של הרדב"ז), המתקשר לשאלה האם עדותו של נאשם מהימנה גם אם הוא מעיד נגד עצמו; ההודאה גורמת לסינוור של השופט (נימוקו של הרב שמעון שקופ), כי הוא רוצה שהנאשם יאשר את דבריו. הנדל הוסיף: "אני יודע שהרבה שופטים - ואני מקווה שאני לא ביניהם יותר מדי, וכרגע זה פחות כי אני לא שומע תיקים עם ראיות - מרגישים טוב כאשר נאשם שכפר לכל אורך הדרך והורשע, מודה בשלב של גזר הדין. עם כל הכבוד לאשליות של שופטים, זה שהוא מודה בשלב של גזר הדין - ייתכן שזה בגלל שהסבירו לו שכדאי שיביע חרטה. אני לא כל כך מתרשם שזו הודאה כנה". הנדל אומר כי לאור הסברים אלו יש לבחון הודאות של נאשמים. יש לראות מיהו המודה, כאשר יש להיות זהירים מאוד בהודאות של קטינים, מפגרים וחסרי בית משום שאלו קבוצות בסיכון. עוד יש להביא בחשבון שיקולים מתורת המשחקים: לא תמיד ההחלטה רציונלית, בשל חוסר ידע. כך יכול להיות שאפילו שחזור יהיה מוטעה משום שהחשוד מרגיש מה השוטרים רוצים והוא מנסה להשביע את רצונם, גם לאור הבטחות שהוא מקבל. "האם זוהי עדות שהייתי מקבל מעד אחר", מיקד הנדל נקודה זו. לבסוף יש לשקול את כל ה"דבר-מה" הנוספים: לפעמים יש דבר-מה מסייע, לפעמים הוא חסר, לפעמים הוא סותר. יש לבחון את כל הפרטים ולא להיסחף אחרי נטיית-היתר לקבל הודאות, הדגיש הנדל. יש לראות הודאות גם במשקפיים פסיכולוגיות, הבוחנות מה אנשים עושים בתנאי לחץ שכאלו, ולראות מה יכול לחזק אותן ומה סותר אותן, סיים.