המדינה עשויה להתחייב בפיצוי על מעשה חוקי

ייתכנו מקרים חריגים, בהם יהיה אדם זכאי לפיצוי מן המדינה על מעשים חוקיים שביצעה. עם זאת, ההינתקות מרצועת עזה אינה מהווה מקרה כזה. כך קובע (יום ה', 19.6.14) בית המשפט העליון בהרכב מורחב בראשות הנשיא, אשר גרוניס. את פסק הדין כתבה המשנה לנשיא, מרים נאור, בהסכמתם של גרוניס והשופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן, ניל הנדל וצבי זילברטל. למעט האחרון, תמכו כל השופטים באפשרות הכללית של פיצויים ללא אשם; זילברטל סבור שאין זה המקום להכריע בסוגיה. השאלה המשפטית המרכזית שעמדה לדיון הייתה, האם ניתן להכיר בעילת תביעה עצמאית בגין פגיעה בזכות חוקתית, גם אם זו נובעת מפעולה תקינה של המדינה - דהיינו: ללא אשם מצידה. נאור אומרת, כי סוגיה זו לא הוכרעה בפסיקה הישראלית, אם כי בכמה מדינות נקבע שיש לאפשר קבלת פיצוי שכזה. הסוגיה עולה במקרה הנדון לנוכח טענתם של כמה ממפוני גוש קטיף, לפיה הם זכאים לפיצוי מעבר לזה שניתן להם על-פי חוק ההינתקות, שכן הפינוי פגע בזכויות חוקתיות שלהם - בעיקר זכות הקניין - והפיצוי שקיבלו לא היה מלא.

יש ועדת חריגים

לדברי נאור, "השאלה אם להכיר במקרה דנן בעילת תביעה חוקתית היא שאלה מורכבת, המערבת מצד אחד שיקולים כדוגמת מעמדן של זכויות חוקתיות והיקף ההגנה עליהן, צדק חלוקתי וחלוקה שוויונית של הנטל הציבורי על פרטים בחברה; ומהצד האחר, חשש כי מתן פיצוי מסוג זה יוביל להרתעת-יתר מפני ביצוע פעולות שלטוניות המיטיבות עם כלל הציבור". עמדתה העקרונית של נאור, שכאמור מקובלת על חמישה שופטים נוספים, היא: "כשלעצמי מוכנה אני להניח כי נסיבות מיוחדות, כדוגמת מעשה שלטוני, הגם שלא נלווה לו אשם, המטיל נטל בלתי מידתי על פרט מסוים, עשויות להצדיק מתן פיצוי בגין פגיעה בזכות חוקתית. כמו-כן, דומה כי על-מנת להצדיק הטלת אחריות מסוג זה, נדרשת פגיעה חמורה ומשמעותית בזכות חוקתית של הפרט". ואולם, בנוגע להינתקות אין מקום להחלת אפשרות זו, קובעת נאור. בג"ץ אומנם קבע בזמנו, כאשר דחה את העתירות נגד חוק ההינתקות, כי ייתכן שתהיה למפונים עילת תביעה עצמאית במנותק ממנו. ואולם, פסק דין זה ניתן במהירות ועסק בסוגיות סבוכות נוספות. מאז הצטבר ניסיון, הן מעשי והן שיפוטי, ונקבע שיש לפרש את החוק בצורה רחבה. בנוסף לכך, הוקמה ועדת חריגים שהוסמכה להעניק תשלומים גבוהים מאלו שנקבעו בכללים הרגילים.

יש הסדרים מקיפים

נאור אומרת: "לדעתי בנסיבות אלה אין מקום להכיר בעילת תביעה חוקתית למפונים, הנובעת מהפינוי עצמו. הטלת חבות ללא אשם על המדינה עשויה להיות מוצדקת, אך זאת רק במקרים חריגים, שבהם נדרש למלא חסר מהותי בהגנה על הזכות החוקתית. חסר מהותי זה אינו מתקיים לדעתי כאשר קיימים הסדרי פיצוי סטטוטוריים מקיפים, הכוללים בין היתר ועדת חריגים בעלת שיקול דעת רחב ומערך מקיף של ביקורת שיפוטית כבענייננו". בית המשפט העליון דחה את ערעורם של גיא ומיכל ישועה, אשר טענו שהם זכאים לפיצוי נוסף של 4 מיליון שקל בגין עיסוקם בחקלאות בגני טל. כן נדחה ערעורו של שלום עזרא, שפעל באזור התעשיה ארז, אשר טען שהוא זכאי ל-100,000 שקל נוספים. נאור אומרת, כי גם לנוכח חוק ההינתקות וגם בבחינה פרטנית של עילות הערעורים, אין מקום להתערב בהחלטות בתי המשפט המחוזי לדחות אותם. את ישועה ייצגו עוה"ד אייל שטרנברג ואורטל מור, את עזרא ייצגו עוה"ד עופר מוטולה המנוח ושי צפוני, ואת מינהלת סל"ע - עוה"ד מיכל ברדנשטיין, אורית סון ושרון מן-אורין.