מצעד האיוולת: רשות השידור תבעה עיוור

הדוח השנתי של נציבות תלונות הציבור לשנת 2013 כולל (יום ג', 24.614) שורה ארוכה של דוגמאות לתלונות שנמצאו מוצדקות. חלקן מלמדות על ביורוקרטיה סתם, וחלקן - על כזו הנעה בין אטימות לטמטום. הנה כמה מהן.

• רשות המיסים דרשה בשנת 2012 מס רכישה מאדם בגין דירה שרכש בשנת 1977. לאחר שהוא לא שילם, עיקלה הרשות את מכוניתו ואת חשבון הבנק שלו. רק בעקבות התערבות הנציבות, שהגדירה את התנהלות הרשות כ"בלתי סבירה בעליל", בוטל החיוב.

• בעליו של פטנט רשום גילה, כי הפטנט לא חודש בשנת 2010 בשל אי-תשלום אגרה. למעשה האיש שילם את האגרה באתר התשלומים הממשלתי, אולם בשל העדר ממשק בין האתר לבין רשות הפטנטים - לא נקלט התשלום אצל האחרונה.

• אגף הרישוי במשרד התחבורה סירב להעניק תווי נכה לאישה בת 82 שמצבה גריאטרי, לאישה בת 70 הסובלת משיתוק מוחין ולחולת סרטן במצב אנוש.

• המוסד לביטוח לאומי חייב בשנת 2010 בדמי ביטוח אדם הרשום במשטרה מאז שנת 2004 כנעדר, לאחר שהותיר אחריו שני מכתבי התאבדות, ואף עיקל מחשבונו 23,000 שקל. הכסף הוחזר בעקבות התערבות הנציבות.

• רשות השידור חייבה עיוור באגרת טלוויזיה, למרות שבית המשפט פסק שהוא פטור ממנה, והיא הפעילה לא פחות משלושה משרדי עורכי דין כדי לגבות את האגרה ואף הגישה תביעה נגדו. הרשות כלל לא השיבה לפניותיהם של העיוור ועורך דינו, אלא המשיכה בהליכי הגבייה. רק בעקבות התערבות הנציבות הופסק המרדף והאיש קיבל פיצוי של 5,000 שקל.

• עיריית לוד דרשה 42,000 שקל ממשפחותיהם של בעלי לקויות שכליות תמורת הסעתם למסגרת יום שיקומית, וזאת למרות שלא הודיעה על כך בעת שנרשמו לטיפול. הכסף הוחזר.

• עיריית נצרת דרשה מחייבים לשלם הוצאות גבייה של פי עשרה מהקנסות המקוריים אותם לא שילמו. על-פי הוראת הנציבות, הוחזר הכסף במקרה המתואר בדוח.

• חברת החשמל דרשה 45,000 שקל תמורת צריכת חשמל שייחסה לבית שנשרף כליל. הדרישה נשלחה למרות שהחברה כלל לא בדקה האם הבניין מאוכלס, אלא על בסיס הערכות צריכה - שגם הן נעשו שלא על-פי הנהלים. הדרישה בוטלה והחברה התנצלה.

• עיריית רמת גן לא זימנה מועמד לשתי משרות, בנימוק שיש לו כישורי יתר: תואר שני לעומת דרישת סף של 12 שנות לימודים. הנציבות קבעה שהעירייה פעלה שלא כשורה, זו המשיכה לעמוד על דעתה, אך פיצתה את המתלונן ב-5,000 שקל.