התקבל חלקית ערעור המרכז לזכויות רפואיות

בית המשפט העליון קיבל חלקית (יום ד', 25.6.14) את ערעורו של המרכז למימוש זכויות רפואיות, בראשותה של לבנת פורן, על פסק הדין שהגביל בצורה משמעותית את פעילותו. השופטת עדנה ארבל קבעה, כי יש פעולות שהמרכז יכול לבצע, ויש פעולות המסיגות את גבולו של מקצוע עריכת הדין ושאסור לו לבצע. תחילה התייחסה ארבל לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע את תחומי ייחוד מקצוע עריכת הדין ולמורכבות הטמונה בו. לסעיף זה תכלית ראויה בדמות הבטחת שירות מקצועי, אומרת ארבל. אך כמו כל הסדר מונופוליסטי, הוא מעניק לבעלי המונופול - במקרה זה עורכי הדין - את האפשרות למנוע את כניסתם של מתחרים לשוק. מונופול זה עלול לפגוע בחופש העיסוק, באוטונומיה של הפרט לבחור לעצמו את האדם שייצג אותו ובנגישות למערכת המשפט והצדק. לפיכך קבעה ארבל, כי יש לפרש בצמצום את הוראת סעיף 20, ולהחיל אותו רק על מקרים שבהם דרוש המונופול לצורך הגנה על האינטרס הציבורי. לשם מענה לשאלה מתי תהיה הצדקה למונופול, דהיינו שהשירות ייוחד לעורכי דין, ניתן להיעזר בשלוש אמות מידה: מה היקף שיקול הדעת הכרוך בביצוע השירות או הפעולה הניתנים לציבור; פוטנציאל הנזק לציבור עקב שירות לקוי; והחלופה העומדת לציבור במימוש זכויותיו, אם ייאסר מתן השירות על-ידי מי שאינו עורך דין. יישום אמות מידה אלה על פעילותו של המרכז למימוש זכויות רפואיות הוביל את ארבל למספר מסקנות. היא קבעה, כי אין מקום לאפשר לעובדי המרכז לאבחן את זכויותיהם של הלקוחות ולייעץ להם באשר למסלולים שבהם רצוי לתעל את תביעותיהם למוסד לביטוח לאומי, לקצין התגמולים של צה"ל, לחברות הביטוח וכו'. בפעולות אלה טמון שיקול דעת ממשי ומורכב שהוא בבחינת ייעוץ משפטי. ייעוץ זה, כאשר הוא ניתן בצורה לקויה, עלול לחשוף את הציבור לנזקים, מבלי לספק את ההגנות שהחוק נועד להקנות לו ובשעה שקיימת לו חלופה בשוק עורכי הדין (בשים לב למחירו). לעומת זאת נקבע, כי הסיוע הניתן ללקוחות על-ידי צירוף חוות-דעת רפואיות הנערכות על-ידי רופאי המרכז לטופסי התביעה והערר המוגשים לגופים השונים - אין בו משום הסגת גבול המקצוע. חוות-דעת אלה הן מסמכים מקצועיים בתחום הרפואה, שעניינם תרגום מצבו הרפואי של הלקוח לאחוזי נכות על-פי המבחנים הקבועים בחוק ובתקנות. לא מדובר בייעוץ משפטי, במסמך בעל אופי משפטי או בפניה לגופים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים באופן שמפר את החוק, אומרת ארבל. לדברי ארבל, "ככל שמדובר בסיוע בעל אופי טכני לאדם שאינו מתמצא בדקויות השפה או סובל מליקוי או מגבלה כלשהי, בעניינים שאינם כרוכים בעיבוד של העובדות, בהפעלת שיקול דעת או בהסתמכות על הדין – לא תהיה בכך משום הסגת גבול המקצוע. סיוע שכזה אינו דורש מהמסייע מומחיות, מיומנות או ידע משפטיים. על כן, עזרה בכתיבת מכתבים שמהותם מתמצית בבקשה לקבל העתק ממסמך מסוים או בקשה לצרף מסמך לתיק הרפואי של הלקוח, למשל, מותרים הם. כך גם מכתבי פניה טכניים, הנלווים לחומר המוגש למוסדות השונים, כאשר נכתבים הם מפי הלקוח ובחתימתו. "...ההיתר לסייע במילוי טפסים וניסוח מכתבים יתאפשר רק כל אימת שמדובר בעניין טכני ובאדם המתקשה מסיבה כלשהי בביצוע פעולות אלה. אין בכך כדי לספק פרצה או אצטלה למתן ייעוץ והכוונה משפטיים סמויים. אין ספק כי קו הגבול בין השניים עשוי להיות דק, אם לא דקיק". עוד התירה ארבל למרכז לסייע ללקוחותיו "לצרף חוות-דעת רפואיות לתביעות ראשוניות המוגשות למל"ל, למשרד הביטחון ולחברות הביטוח, וכן לעררים המוגשים לוועדות הערר בגופים השונים", וזאת כאשר מדובר בנושאים רפואיים בלבד - גם אם הללו מוגשות לגופים מעין-שיפוטיים. השופטים יצחק עמית ואורי שהם הסכימו עם ארבל. את המרכז ייצגו עוה"ד צבי אגמון, א' גולומב-פלנר, י' קהת, גיורא ארדינסט ונ' זקין, ואת לשכת עורכי הדין - עוה"ד א' פוזנר וא' ליבמן-עפאים.