טטיאנה פזלליזאדה היא אמנית שחורה שציוריה מלווים בנגיעה של פואטרי סלאם (הטחת שירה בעברית, אירוע שבו משוררים מתחרים ביניהם על אהדת הקהל, ובסופו המנצח נבחר בהצבעה) ובאקטיביזם פוליטי. ציורי הנשים שלה מאתגרים את הצופה בהם עם כותרות כמו "הפסיקו לומר לנשים לחייך", "הלבוש שלי אינו הזמנה", או "נשים לא חייבות לך את זמנן או את הדו שיח עימן", ו"השם שלי הוא לא בייבי, מותק, סקסית, או מתוקה".
נשים לא צריכות לחייך כדי להפגין כוח, אומץ ויושר - למרות ההטרדות הציבוריות אליהן חשופות, מאמינה פזלשליזאדה. האמנות שלה היא בהחלט ציבורית והיא עומדת אמיצה אל מל פני הצופים בה. הדיוקנות מופיעים על בניינים, חלונות ראווה או בכל מקום בו העוברים והשבים יכולים לצפות בהם.
ילידי ברוקלין היו הנושא בדוח שפורסם בניו-יורק טיימס בחודש אפריל, ולדבריה הראיונות עימם הם שנתנו לה את ההשראה לעבודתה, בעיקר ראיונות עם נשים שהושפלו על-ידי צעקות בוז - צורה של הטרדה ציבורית על-ידי גברים, המאמינים כי יש להם את הזכות להגיב לגופן של נשים, ללבוש שלהן, להתנהגותן או לפעולתן.
ציוריה של פזלליזאדה הם תגובה לנשים בכל ארה"ב שכותבות בבלוגים, בפוייקטים ציבוריים ובאתרים נגד הטרדות נשים כדוגמת "Stop Street Harassment" ו"Hollaback".
