דוח גרסטל נותר רלוונטי והפך להיות עוד יותר רלוונטי עם השנים שחלפו - אומרת השופטת בדימוס
הילה גרסטל, שהוועדה בראשותה הגישה בשנת 2002 המלצות לגבי מתכונת הסמכת עורכי הדין. היא דיברה (יום ד', 2.7.14) בשולחן עגול על הצפת המקצוע שהתקיים בכנס מחוזות לשכת עורכי הדין.
"אין שום חשיבה בבחינה הזאת; זה שינון-שינון-שינון; שום עומק, שום ניסוח", אמרה גרסטל על הבחינה בכתב, שלדבריה המבנה הזה שלה נכפה מכוח התקנות. המלצה נוספת הייתה לבטל את הבחינה בעל-פה, שלדעת הוועדה איננה שוויונית. עוד המליצה הוועדה לקיים בחינה נוספת לאחר ההתמחות (שתימשך שנה וחצי), כדי שההתמחות תהיה לימודית, תוך דגש על תחום ההתמחות.
לדברי גרסטל, "הדוח הזה היה נאחס: כל שר משפטים שאימץ אותו - או שהתפטר או שהממשלה נפלה. אני מניחה שהיו לשרי המשפטים דברים יותר דחופים לעסוק בהם". היא הוסיפה: "הייתי 20 שנה שופטת, והרמה בסוף הדרך לא הייתה כמו בתחילתה. יש עורכי דין שהצד המשפטי הוא לא החזק שלהם, ואני כבר לא מדברת על העברית".
ביקורת אמיתית בהתמחות מנכ"ל משרד המשפטים, אמי פלמור, אמרה שהבעיה אינה הצפת המקצוע אלא איכותו. "אנחנו מסכימים שצריך לעשות שינוי יסודי במבחן ובהתמחות. לא ייתכן שלא תהיה ביקורת אמיתית, שתמנע מצב בו המתמחה עוסק בצילומים ובשליחויות. שינוי שבו מקום התמחות יצטרך להוכיח את עצמו לפני שיוכל לאמן, הוא לא פשוט לחברי הלשכה", אמרה. "ברגע שהבחינות ידרשו מצוינות, תהיה מאליה הגבלה של מספר עורכי הדין. אני לא רואה את עצמנו קובעת מכסות".
יו"ר ועד מחוז ת"א,
אפי נוה, אמר שעורכי דין צעירים פונים לוועד בפניות נואשות לסיוע במציאת עבודה, ולכל משרה פנויה מגיעות 400-300 קורות חיים. הוא עמד על כך ששיעור המעבר בבחינות עריכת הדין הוא למעלה מ-80%, בעוד במקצועות חופשיים אחרים - השיעור הוא 50%. "יש חסרי ידע שנעשים עורכי דין. לא יכול להיות שההכשרה תהיה כל כך לקויה. ההתמחות היא תיאורטית. הבחינות הן בדיחה. אנשים מקבלים רישיון וכותבים כתבי טענות שבכלל לא בעברית; אני לא מבין מה הם כותבים שם".
נוה הציע לשנות את תוכן הבחינות, להאריך את ההתמחות לשנתיים-שלוש ולהצריך הכשרה מיוחדת (כגון תואר שני) לפני הופעה בבית המשפט. נוה אינו סבור שיש להגביל את מספר עורכי הדין, אך הוא מעריך שהמציאות תעשה את שלה.
"האומה מתאבדת" דיקן הקריה האקדמית אונו, פרופ' דודי שוורץ, אמר שאין לדבר על הצפה אלא על פריחה. "מה היה קורה אם היו 60,000 פילוסופים? היינו רוצים לעודד את זה. יש ברירה טבעית, השוק עושה את שלו. מבחינתי - כן ירבו. אנחנו לא בימים האפלים של גרמניה עם נומרוס קלאוזוס. מה רוצים מהאקדמיה, שפותחת את דלתותיה בפני כל מי שרוצה לרכוש השכלה?". הוא הציע לאפשר בחירה בין התמחות לבין תואר שני.
ראש הלשכה לשעבר,
יורי גיא-רון, הגיב: "בצורה חברית אני אומר, שדבריו של שוורץ הם קשקוש. כולנו בעד הרחבת ההשכלה של העם, ויש אינטרס כלכלי של ראשי האוניברסיטאות והמכללות לומר שהם מקדמים חרדים ויוצאי אתיופיה. האומה הזו מאבדת את עצמה לדעת: כאשר יהיו פה 10 מיליון נפש, אחוז אחד מהם יהיו עורכי דין". לדעת גיא-רון, הרפורמה אינה מקודמת משום ש-5,000 סטודנטים המקורבים למפלגה מסוימת, משפיעים יותר מאשר למעלה מ-60,000 בוחרים.
דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' שחר ליפשיץ, סיפר שיש בין האוניברסיטאות מאבק קשה בשאלה מהו תפקידן של הפקולטות למשפטים. "עמיתי מתל אביב וירושלים רוצים ללמד תיאוריות אוניברסליות ושהמרצים שלהם יפרסמו בחו"ל. אני רוצה פקולטה דו-ראשית: חלק מהקהילה האוניברסלית ושמהווה גם חלק מהקהילה בישראל". הוא הציע לבדוק ולפרסם בצורה אוביקטיבית את שיעורי ההשמה של בוגרי המשפטים במוסדות השונים.
"כיצד מוחקים הרשעות" יו"ר ועד מחוז חיפה,
יוסי חכם, טען שהמכללות גרמו את הנזק הכבד ביותר לתושבי הפריפריה, החרדים ודומיהם. "הרצון לקבל עוד ועוד שכר לימוד, הביא לכך שתואר במכללה לא נחשב. יש בוגרי מכללות שעושים '
הלבנת הון' והולכים לעשות תואר שני באוניברסיטה". הוא סיפר, כי הגיע לאחד המוסדות ורוב השאלות של הסטודנטים היו כיצד מוחקים הרשעות כדי להתקבל להתמחות.
חכם הוסיף: "השוק היה עושה את שלו אם היינו בהצפה של עורכי דין איכותיים, שלא היה מגיש תביעה של עשרות עמודים על אי-קבלת ארוחת בוקר בצימר. עורכי דין יכולים לייצר עבודה, הם מגישים תביעות סרק שעולות לכולנו". חכם האשים את המועצה להשכלה גבוהה בכך שאינה מונעת מצב בו יש מוסדות "שמוכרים תואר", אם כי הדגיש שהכשל המוחלט של משרד המשפטים הוא היוצר את כשל השוק - שכן רק הוא יכול לפעול. "אני מציע ששרי המשפטים יעסקו קודם כל במשפטים וימלאו את החובות הרגולטוריות שלהם", אמר.
פלמור הזהירה מפני מצב בו האפשרות ללמוד משפטים תיסגר בפני חרדים, עולים ודומיהם. היא גם הביעה את התקווה שניתן יהיה להגיע להסכמה, למרות המאבקים בתוך לשכת עורכי הדין, לקדם בשלב ראשון לפחות את נושא הכניסה למקצוע, לפני הטיפול בכלל מבנה הלשכה.
