בית המשפט העליון יעיין בתמלילי שיחותיהם של
שולה זקן ו
אהוד אולמרט, בטרם יחליט האם להיענות לבקשת המדינה ולהורות לבית המשפט המחוזי לבחון את השלכותיהן בפרשת טלנסקי. כך קבע (יום א', 6.7.14) ההרכב בראשותו של הנשיא
אשר גרוניס, בניגוד לעמדת סניגוריו של אולמרט. בית המשפט הורה למדינה להגיש עד 10.7.14 את שתי הקלטות ואת תמלול הקטעים הרלוונטיים.
המדינה ביקשה להגיש הקלטות של שתי שיחות בין זקן לאולמרט - אחת מזמן משפטם בירושלים ואחת שנערכה לאחר מכן. עוד ביקשה להגיש את יומניה הממוחשבים של זקן, שנתפסו בידי משרד
מבקר המדינה ולאחר מכן בידי המשטרה. המדינה טענה, כי את הקלטות לא יכלה להגיש משום שאחת מהן לא הייתה בידיה והאחרת כלל לא באה לעולם בזמן המשפט. את היומנים לא יכלה להגיש משום שזקן לא העידה במשפט בירושלים - לגירסת המדינה בשל השיבוש שהפעיל אולמרט נגדה - ולכן לא היה בידיה האימות המשפטי הנדרש לתוכנם.
המדינה ביקשה שהראיות הנוספות יוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים, כדי שיבחן שוב האם לזכות את אולמרט בפרשת טלנסקי. לטענתה, הן מלמדות שאולמרט עשה גם שימוש פרטי בכספים שקיבל מ
משה טלנסקי - ולא רק שימוש פוליטי. המחוזי זיכה את אולמרט בנימוק שקבלת הכספים לצרכים פוליטיים הייתה חוקית ולא יצרה מצב של מירמה והפרת אמונים כאשר עסק במקביל בקידום ענייניו של טלנסקי. עוד אמרה המדינה, כי גם על שופטי העליון להיחשף לקלטות בטרם יכריעו האם לקבל את ערעורה על זיכויו של אולמרט.
סניגוריו של אולמרט התנגדו לבקשה. לדבריהם, המידע העיקרי מצוי ביומנים, ואותו יכלה המדינה להגיש אם הייתה מפרידה בין משפטיהם של אולמרט וזקן, ומזמנת את זקן כעדת תביעה נגד אולמרט. על ההקלטות אמרו, כי הן חסרות משמעות בלי היומנים, יש לבדוק האם אינן מזויפות ויש צורך ברקע נרחב כדי להבין אותן. עוד טענו הסניגורים, כי המדינה רומסת את עקרון סופיות הדיון, בו היא עצמה משתמשת כדי להתנגד להגשת ראיות נוספות מצידם של נאשמים.
גישה מעוררת קושי לדברי גרוניס, "נוכח אופי הראיות אליהן מתייחסת המדינה בבקשתה ונוכח טענותיה בדבר השלכתן על ההכרעה בערעור דנא, ולאחר בחינה של טענות המשיב, נכון נעשה אם נעיין בראיות טרם ההכרעה בבקשה". הוא דוחה את עמדתו של השופט
יורם דנציגר, שהביע חשש ל"זיהום" החלטתו של העליון עצמו בערעור, אם יוחלט שהראיות אינן קבילות:
"אם סבור חברי שאין מקום שערכאת הערעור תיחשף לחומר ראייתי לצורך ההכרעה בבקשה לגביית ראיות, פן תושפע מראיות שייתכן שאינן קבילות, האין אמור היגיון דבריו להיות יפה, ומקל וחומר, לגבי הערכאה הדיונית, שכן על שופטיה של ערכאה זו מוטל הנטל העיקרי בקביעת העובדות במשפט? סבורני שעמדתו של חברי מעוררת קושי באשר לאופן שבו פועלת הערכאה הדיונית מדי יום ביומו, ועומדת בסתירה לפסיקתו העקבית של בית משפט זה.
"...דומה שאין צורך להכביר מילים על המשמעות של קבלת הגישה האמורה לגבי הערכאה הדיונית. די לומר שיהא צורך לקטוע התנהלותם של הליכים משפטיים רבים, הן פליליים הן אזרחיים, ויותר מפעם אחת, על-מנת ששופט אחר ידון ויכריע בשאלת הקבילות. שום מערכת שיפוט לא תוכל לתפקד בתנאים כאלה".
דנציגר סבר שיש לדחות כבר עתה את בקשת המדינה: "השלב הדיוני בו מצוי הליך הערעור הוא מתקדם במיוחד. הדיון בערעור התקיים כאמור לפני כשנה והערעור הוגש לפני כשנה וחצי. בפרק זמן זה שקד בית המשפט על פסק דינו ואך 'יד המקרה' היא כי טרם ניתן פסק דין, שאז היה נסתם הגולל על בקשת המבקשת. יתרה מכך, קבלת הבקשה על שני ראשיה צפויה להביא ל'פתיחתו מחדש' של חלק נכבד מן הדיון שערך בית המשפט המחוזי". עוד אמר, כי המדינה יכולה הייתה להביא את זקן לעדות כבר במשפט המקורי.
השופטים
סלים ג'ובראן,
עוזי פוגלמן ו
ניל הנדל הצטרפו להחלטתו של גרוניס. את המדינה מייצגים עוה"ד
נעמי גרנות, אריה פטר,
אורי קורב ו
ירון גולומב, ואת אולמרט - עוה"ד
אלי זהר,
רועי בלכר,
ליאת ארזי ואלעד כהן.
