פרופ' עמי עמית, מבכירי הגינקולוגים בישראל וראש היחידה להפרייה חוץ-גופית במרכז הרפואי סורסקי בתל אביב, ישלם 4 מיליון שקל בגין התרשלות במעקב אחרי הריון של תאומות, בסיומו נולדה אחת מהן כשהיא סובלת משיתוק מוחין. כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
בלהה טולקובסקי.
האם הייתה בטיפולו של עמית שנים רבות ונכנסה להריון מהפריית מבחנה בגיל 44, לאחר 20 שנות עקרות. ההריון הוגדר כבעל סיכון גבוה, הן בשל גיל האם והן משום שמדובר היה בתאומות. בשבוע ה-36 של ההריון ביצע עמית ניתוח קיסרי, בו נולדה תינוקת בריאה בעוד אחותה סובלת משיתוק מוחין ונכה ב-100%.
ההורים טענו, כי עמית התרשל בביצוע הבדיקות הדרושות, שהיו מגלות את דבר מומה של התינוקת עוד במהלך ההריון. הם הסתמכו על חוות דעתו של מנהל מחלקת יולדות בבית החולים רמב"ם, פרופ' ישראל טלר, לפיה היה על עמית לבצע בדיקות נוספות בשבוע ה-34 של ההריון. עמית טען, כי פעל כמקובל בפרקטיקה וערך את כל הבדיקות הדרושות, והגיש חוות של מנהל אגף נשים ויולדות בבית החולים שיבא, פרופ' אייל שיף.
טולקובסקי העדיפה את חוות דעתו של טלר על פני זו של שיף, בין השאר משום שהוא הסתמך על ספרות מקצועית. "נוכח מכלול הנתונים שהיו בפני פרופ' עמית בעת ההיא, היה מקום להפנות את האם לבדיקות נוספות דוגמת בדיקת פרופיל ביופיזיקלי הכוללת בדיקת ניטור דופק לב העובר או בדיקת דופלר לבדיקת זרימת הדם בעורק הטבורי" בשבוע ה-34, קבעה טולקובסקי.
בשאלת הקשר הסיבתי בין התרשלותו של עמית לבין מצבה של התינוקת, קבעה טולקובסקי: "סביר יותר להניח שמדובר בפיגור בגדילה התוך רחמית שהתפתח לאחר השבוע ה-32 להריון ואשר ייתכן שניתן היה לזהותו ולהביא לסיום ההריון, לוּ האם הייתה מופנית לביצוע בדיקות להערכת מצב העוברים בשבוע ה-34 להריון.
"אין בידי הנתבע להוכיח כי לוּ נערכו הבדיקות הנדרשות, מצבה של התובעת היה זהה. בנסיבות אלה הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזקה של התובעת. עם זאת, מדובר בקשר סיבתי של החמרה ולא של גרימה", ולכן קבעה שאחריותו לנזקיה של התינוקת היא בשיעור 50%.
לאחר חישוב מפורט של ראשי הנזק השונים, קבעה טולקובסקי שהנזק הוא 10.5 מיליון שקל, מתוכם כאמור נושא עמית באחריות למחצית, ובניכוי תגמולי הביטוח הלאומי - 4 מיליון שקל. כן חויב עמית בתשלום הוצאות בסך מיליון שקל. את ההורים ייצג עו"ד י. פלג, ואת עמית - עו"ד א. אלרום.
