עדויות על הנחיה לבטל צוואה אינן מספיקות כדי לבטל אותה, כל עוד נותרו עותקים כתובים שלה שלא הושמדו בידי המצווה. כך קובע (15.7.14) בית המשפט המחוזי בחיפה.
אישה חתמה בינואר 2004 על צוואה שנערכה בידי עורך דין ושאושרה בידי שני עדים. עורך הדין העיד, כי שעות אחדות לאחר מכן התקשרה אליו האישה והודיעה שהחליטה לבטל את הצוואה. הוא חזר אליה עם העדים, שם חזרה האישה על החלטתה. עורך הדין הינחה אותה להשמיד את עותקי הצוואה, אך היא אמרה שאינם בידיה. העדים אישרו את דבריו של עורך הדין.
האישה הלכה לעולמה שלושה חודשים מאוחר יותר. בנה ביקש לקיים צוואה מדצמבר 2003, בו הורישה לו את ביתה ואת המזנון שהיה בבעלותה, ואילו שלושת אחיו ביקשו לקיים את הצוואה מינואר 2004. בית המשפט למשפחה קיבל את הבקשה ובית המשפט המחוזי אימץ את עמדתו.
השופטת
שושנה שטמר אומרת, כי כל עוד לא הושמדו העותקים של הצוואה מינואר 2004 - הרי שהיא בתוקף, וזאת לאור דרישות החוק בדבר הצורך לבטל צוואה בהוראה בכתב או בהשמדתה. שטמר מעירה, כי העובדה שהאישה לא דיווחה לעורך דינה על השמדת העותקים ולא שוחחה עימו שוב בנושא, מעלה את האפשרות שהיא שוב חזרה בה.
שטמר גם דוחה את טענתו של הבן, לפיה יש להתייחס לביטול בעל-פה כצוואת שכיב מרע, שאינה צריכה להיות בכתב, וזאת משום שאמו אומנם הייתה חולה, אך לא הוכח שנטתה למות או שהייתה מרותקת למיטתה. בהקשר זה מזכירה שטמר, כי צוואת שכיב מרע בטלה אם המצווה המשיך לחיות למעלה מחודש לאחר עשייתה - ובמקרה זה נפטרה האם כמעט שלושה חודשים מאוחר יותר.
השופטים
יעל וילנר וסאמי ג'יוסי הסכימו עם שטמר. את הבן ייצג עו"ד מיניר ח'יר, ואת האחים - עו"ד אליאס חזאן.
