סדרת כשלים של רופאים בכירים בבית החולים הדסה, שנמשכו שנה, גרמו בסופו של דבר לכך שאישה (כיום בת 77) נזקקת לשלושה טיפולי דיאליזה בשבוע. כך קובע (30.7.14) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רפי יעקובי.
התובעת טופלה בהדסה בין דצמבר 2003 לדצמבר 2004, בשל בעיות משולבות בדרכי השתן ובאיברי המין. היא עברה שני ניתוחים, סבלה מתופעות לוואי קשות וכאמור בסופו של דבר נהרסו כליותיה ומאז היא תלויה בטיפולי דיאליזה. יעקובי קבע, כי הכשלים היו בעיקר של ד"ר עמנואל פרסיץ וד"ר אבי בן-שושן. הוא מצביע על כך, כי דווקא המתמחה ד"ר תורג'מן אבחנה נכונה את מצבה של החולה, אך הרופאים הבכירים התעלמו ממסקנותיה.
יעקובי מתאר באריכות את שלשלת הכשלים, שכללה בין היתר ביצוע כושל של בדיקה, התעלמות ממצבה הסוכרתי של החולה, העדר דיון כלשהו בין הרופאים על הדרך הנכונה לטפל בה, שחרור מוקדם מדי מאשפוז וכשל בטיפול בנזקי הניתוח הראשון. הוא מסכם:
"האבחנה הלקויה בה לא אובחנה בעיה של חוסר יכולת להטיל שתן הביאה, בין היתר, לניתוח שתרם לאצירת שתן. שתן אכן הצטבר ובתרומה של הסוכרת שנתגלתה התפתחו בו זיהומים של חיידקי קולי וחיידקים מפיקי גז שגרמו לאלח דם ולאי ספיקת כליות חמורה. האבן שנתגלתה לא טופלה כראוי בעיקר בהקשר מצבה הרפואי הכולל של התובעת ונפילתה סתמה את דרכי השתן והוסיפה מכה חריפה לאי ספיקת הכליות של התובעת שהביאה אותה למצב של אי-ספיקת כליות סופני".
עוד מציין יעקובי, כי הכשלים של רופאי הדסה הביאו לכך שהניתוח הראשון שנערך לחולה נכשל, למרות שבוצע בידי מנתח אנגלי בעל שם עולמי - פרופ' סטיוארט סטנטון. הלה סמך על כך שהרופאים המקומיים יבדקו את החולה ויעדיכו את מצבה, וזאת לא עשו כיאות. יעקובי גם דחה את הודעת צד ג' ששלחה הדסה לשירותי בריאות כללית בקובעו, כי רופא המשפחה שהפנה את החולה להדסה סמך ובצדק על כך שרופאי בית החולים יערכו את כל הבדיקות הנחוצות.
הדסה חויבה לפצות את החולה ב-1.86 מיליון שקל, לשלם שכר טירחה בסך 400,000 שקל והוצאות בסך 32,000 שקל, וכן לשלם לשירותי בריאות כללית 50,000 שקל. את החולה ייצגו עוה"ד
אורי גלבוע ורוית אטש-חיימוב, את הדסה ייצג עו"ד יצחק עוזיאל, ואת הכללית - עו"ד תמר דאר-ברנץ.
