ביהמ"ש: התערבות מוגבלת בוועדת האכיפה בני"ע

בית המשפט ימעט להתערב בהחלטותיה של ועדת האכיפה הפועלת ברשות ניירות ערך. נטל ההוכחה שעל הרשות להרים בפני המותב הוא ברמת מאזן ההסתברות האזרחי, ולא מעבר לכל ספק סביר כמו בהליך פלילי. כך קובעת (2.8.14) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן. ועדת האכיפה מונה שלושה חברים - שניים חיצוניים ואחד עובד הרשות. היא מטפלת בתלונות של הרשות על עבירות שאינן מינהליות, אך גם אינן מהוות עבירות פליליות חמורות ומובהקות. פסק דינה של רונן, המטפלת בנושאים אזרחיים במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי, הוא הראשון העוסק בשאלות ליבת פעילותה של הוועדה. רונן התבקשה תחילה לקבוע, מהי הדרך בה בוחן בית המשפט את החלטות המותב: בחינה מחדש, ערעורית או מינהלית. היא קיבלה את עמדת הרשות, לפיה הבחינה תהיה מינהלית בלבד, וזאת ממספר נימוקים. ראשית, המחוקק הוציא את הטיפול בעבירות אלו מבית המשפט והעביר אותן לוועדת האכיפה; דרישה לבחינה מחדש או לבחינה ערעורית "תעקר במידה רבה את הייחוד של ההליך בפני הוועדה ואת המטרות שעמדו ביסודו". שנית, אומרת רונן, הזכויות הנפגעות כתוצאה מהחלטת הוועדה אינן זכויות יסוד, שכן היא מוסמכת להטיל רק עיצום כספי ולא מאסר. שלישית, בית המשפט נוהג למעט בהתערבות בנושאים בהם מטפל טריבונל מקצועי. בהתייחסה לרמת ההתערבות של בית המשפט אומרת רונן, כי יש להבחין בין מסקנות משפטיות של הוועדה לבין מסקנות עובדתיות שלה. "ככל שמדובר בהחלטות של המותב בנושאים משפטיים, הרי שאין למותב יתרון על פני בית המשפט. לכן, בית המשפט רשאי וחייב להתערב בהחלטותיו של המותב בנושאים אלה, תוך קביעת כללים ברורים שינחו את המותב ואת המפרים בהליכים עתידיים", היא קובעת. לעומת זאת, "היקף הביקורת של בית המשפט על הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי המותב הוא מצומצם יותר מזה של בית משפט לערעורים (שגם אז הביקורת על ממצאים עובדתיים נחשבת בדרך כלל מצומצמת יותר מהביקורת של ערכאת הערעור על מסקנות משפטיות). בית המשפט צריך יהיה לבחון את מסקנותיה של ועדת האכיפה כשנקודת המוצא תהיה כי מדובר בהחלטה תקפה (מכוח 'חזקת התקינות'). כל עוד המסקנות העובדתיות ביחס לממצאים השונים ייראו לבית המשפט כמסקנות סבירות, בית המשפט יימנע מלהתערב בהן". לגבי נטל הראיה שעל הרשות להציג בפני הוועדה קבעה רונן, כי "מאחר שהליך האכיפה המנהלי נקבע על-ידי המחוקק כהליך בעל תוצאות שהן חמורות פחות מההליך הפלילי, הרי שנטל ההוכחה שמוטל על הרשות במסגרתו הוא נמוך יותר... נטל ההוכחה בהליך בפני המותב הוא נטל ההוכחה של המשפט המינהלי..., אין מקום להחמיר את נטל הראיה באופן שיהיה דומה לזה שנדרש בעוולת התרמית, וניתן אם כן להסתפק בנטל האזרחי של מאזן ההסתברויות". הדברים נאמרו בהחלטתה של רונן בערעורם של חברת אפריקה-ישראל ושלושה מבכיריה על החלטת ועדת האכיפה להטיל עליהם עיצומים כספיים, לאחר שנקבע שהפרו חובות דיווח בנוגע למו"מ לעסקה של חברת נגב קרמיקה (שבבעלות אפריקה) בשנת 2012. אפריקה נקנסה במיליון שקל, אברהם נובגרוצקי נקנס ב-400,000 שקל, אבי מוטולה נקנס ב-150,000 שקל, ואלון הרפז - ב-75,000 שקל. החברה והבכירים העלו טענות לגבי אופן קבלת ההחלטות בידי ועדת האכיפה והוסכם, כי תחילה תכריע רונן בטענות המקדמיות בנוגע לאופן בו עליה לבחון את ההחלטה ולמידת ההתערבות האפשרית שלה בה. בשתי הנקודות קיבלה רונן את עמדתה של רשות ניירות ערך, שיוצגה בידי עו"ד ליאב וינבאום. את אפריקה והבכירים ייצגו עוה"ד גיורא אדרת ורותי ליטבק.