מדד תפוקת שופטי ביהמ"ש העליון: רובינשטיין, עמית ונאור ראשונים

השופט אליקים רובינשטיין הוא בעל התפוקה הגבוהה ביותר מבין שופטי בית המשפט העליון, ואחריו השופט יצחק עמית והמשנה לנשיא מרים נאור. במקום האחרון מבין 15 השופטים נמצאת השופטת בדימוס עדנה ארבל, אם כי הדבר מושפע מפרישתה. הנשיא אשר גרוניס מדורג רק במקום ה-12. כך עולה מבדיקה בלעדית וראשונה מסוגה שביצע News1. הניקוד של רובינשטיין גבוה ב-27% מזה של עמית וב-49% מזה של נאור. מול גרוניס פתח רובינשטיין פער של 125%, ומול ארבל - 351%. בהשוואה לחנן מלצר שעודנו מכהן ומדורג במקום ה-14, הפער הוא 174%. רובינשטיין כתב את השיעור הגבוה ביותר של חוות דעת עיקריות מבין התיקים בהם ישב: 61% מתוך 69 תיקים. ב-26 תיקים הוא הוסיף חוות דעת משלו, וגם כאן זהו השיעור הגבוה ביותר: 38%. הבדיקה כללה 318 פסקי דין והחלטות מהותיות שניתנו במותבים בני שלושה שופטים (או יותר) בחודשים מאי, יוני ויולי 2014, בהם ציינו השופטים מי מהם כתב את חוות הדעת העיקרית (וזהו הרוב המכריע של המקרים). חשוב להדגיש, כי חלק ניכר מעבודתם של שופטי בית המשפט העליון מתבצע בדן יחיד. תיקים אלו לא נבדקו, שכן ההנחה היא שחלוקת המטלות בין השופטים יוצרת מצב של איזון, פחות או יותר, בכמות העבודה שיש לכל אחד מהם. כך למשל, ערעורים על הארכות מעצר מטופלים בתורנות, כמו גם בקשות להארכות מעצר מעבר לתשעה חודשים; הנשיא אשר גרוניס מופקד מתוקף תפקידו על בקשות פסילה ועל בקשות להעברת תיקים בין בתי משפט (ויש לו גם מטלות טכסיות ופומביות); השופט סלים ג'ובראן פוסק בערעורים על החלטות הרשמים; המשנה לנשיא מרים נאור עוסקת ברוב הבקשות למשפטים חוזרים ולדיונים נוספים; והשופט יורם דנציגר מטפל בערעורים על פסקי בוררות.

האורך לא מילא תפקיד

אורכן של חוות הדעת לא מילא תפקיד בבדיקה שלנו. ראשית, לאורך זמן - כל שופט כותב הן חוות דעת ארוכות והן קצרות. שנית, לעיתים דווקא כתיבתה של חוות דעת קצרה מצריכה באופן יחסי יותר מאמץ וזמן לשם התימצות והקיצור. ברוח זו מצוטטת אימרה המיוחסת הן לשמעון אגרנט והן לאהרן ברק: "זמני אינו בידי ולכן אני מאריך". עוד יש לציין, כי העובדה ששופט הסתפק בהסכמה לחוות דעת עיקרית שכתב חברו, אינה אומרת בהכרח שהוא לא עסק בתיק. פסקי דין במותבים נכתבים בשתי צורות: או שהשופטים מתדיינים ביניהם, מגיעים להסכמה ואחד מהם כותב אותה; או שהם מסכימים מראש מי יתעמק בתיק ויכתוב את פסק הדין. קרוב לוודאי שהדרך הראשונה היא העיקרית. עם זאת, מאחר שכמובן יש הבדל מהותי בין היקף העבודה הדרוש לכתיבת חוות דעת עיקרית לבין זה הדרוש לכתיבת חוות דעת נוספת או להסכמה בלבד, ניתן כאן ניקוד שונה לכל אחת מהן. חוות דעת עיקרית "זיכתה" את השופט בעשר נקודות, חוות דעת נוספת נתנה שלוש נקודות, והסכמה - נקודה אחת. במספר קטן מאוד של תיקים, חוות הדעת הנוספת היא בעלת משקל כמו של זו העיקרית - בעיקר אם מדובר בדעת מיעוט - ולכן היא קיבלה ניקוד כמו העיקרית. הבדיקה נעשתה לא רק במבט כולל, אלא גם לפי ארבעה תחומי משפט עיקריים: אזרחי (כולל משפחה), פלילי, בג"ץ ומינהלי. ההנחה שלנו היא, שלמרות ששופטי בית המשפט העליון יושבים בתיקים בכל התחומים והם כמובן בעלי ידע מרשים בכולם, עדיין תהיה להם נטייה לכתוב יותר בתחומים הקרובים לליבם. ובמהופך: כאשר רואים באיזה תחום שופט פלוני מרבה לכתוב ואף להוסיף חוות דעת משלו, ניתן להניח שזהו תחום התמקצעותו העיקרי.

היכן מוסיפים חוות דעת

הערה לגבי השופטת עדנה ארבל: היא אומנם פרשה מכס השיפוט ב-22.6.14, ממש באמצע התקופה שבדקנו, אך לנוכח העובדה שהיא רשאית לפרסם פסקי דין עד 22.9.14 - נכללה ארבל בבדיקה זו, מה עוד שהיה מקום להניח שהיא "תנקה את השולחן" לקראת פרישתה. עם זאת חשוב לציין, כי ארבל לא שובצה להרכבים כבר בשלושת החודשים שלפני פרישתה, עובדה שכמובן באה לידי ביטוי במספר התיקים בהם דנה. הערה נוספת - לגבי הפגרה: זו אומנם החלה ב-15.7.14, אך ימי הפגרה הם דווקא מועד בו מתפרסמים פסקי דין רבים של בית המשפט העליון, הפנוי מדיונים, ולכן השבועיים האחרונים של יולי נכללו בבדיקה. מעבר לממצאים הנקודתיים לגבי כל שופט, לבדיקה שלנו יש גם ממצאי רוחב. המרכזי שבהם: מיעוט המקרים בהם יש יותר מאשר חוות דעת עיקרית בפסקי הדין. כאמור, אין בכך כדי ללמד על כך שהשופטים האחרים לא התעמקו בתיק, ואולי הדבר דווקא חוסך זמן שיפוטי יקר. עוד ניתן לבדוק, האם קיים שוני בין תחומי המשפט השונים בכל הקשור לנטייתם של שופטי העליון להוסיף חוות דעת על זו העיקרית. אולי במפתיע, פסקי הדין בבג"ץ אינם מובילים במשתנה זה; שם הייתה דעה נוספת רק ב-17% מפסקי הדין. השיעור הגבוה ביותר היה בתחום המינהלי, עם 38%, אך זהו נתון מוטה משום שהיו בו רק 24 פסקי דין. בתחום האזרחי והמינהלי נוספה חוות דעת נוספת ב-33% מבין פסקי הדין, ובתחום הפלילי - ב-10% בלבד. מעניין גם לראות בכמה מהתיקים שיש לכל שופט, הוא כתב את חוות הדעת העיקרית. הנתון אמור להיות שליש - שהרי יש שלושה שופטים בכל מותב - אלא שגם כאן יש שונות רבה. כאמור, רובינשטיין כתב את חוות הדעת העיקרית ב-61% מבין התיקים בהם ישב בהרכב. גרוניס אומנם כתב ב-63% מהתיקים, אך מספרם הכולל היה פחות משליש מאלו שהיו בפני רובינשטיין. ארבל כתבה ב-53% מהתיקים, אך מספרם הכולל היה הנמוך מבין 15 שופטי העליון. בצד השני של הסקאלה מופיעים הנדל עם 17% בלבד, ולצידו דנציגר (23%), מלצר (25%), זילברטל ופוגלמן (25% כל אחד).