קרנות הפנסיה הוותיקות יקבלו מההסתדרות רק 10 מיליון שקל, בעוד הן תבעו ממנה למעלה ממיליארד שקל. כך קבעו (12.8.14) השופטים בדימוס
תאודור אור ובועז אוקון בפסק בוררות.
מדובר בשתי תביעות שהועברו מבית המשפט המחוזי בתל אביב לגישור ולאחר מכן לבוררות. בראשונה תבעה קרן פועלי הבניין 570 מילין שקל: 353 מיליון שקל בגין כספים שנאלצה להעביר במשך עשרות שנים להסתדרות, ו-216 מיליון שקל שאולצה להשקיע באג"ח ובמניות של תאגידים בשליטת הארגון. בשנייה נתבעו 441 מיליון שקל בידי קרן פועלי הבניין, קרן נתיב, מבטחים, מקפת, קרן הגמלאות המרכזית (קג"מ) וקרן פועלי החקלאות. עילת התביעה הייתה דילול אחזקותיהן בקרן ההשקעות של חברת העובדים.
הטענה המרכזית בשתי התביעות הייתה, שכאשר שלטה ההסתדרות בקרנות הוותיקות - הן נאלצו לפעול על-פי תכתיביה ובניגוד לטובת העמיתים. לדברי הקרנות, הן לא יכלו להגיש את התביעות לפני שקרסו ומונו להן מנהלים מיוחדים, בשל אותה שליטה הסתדרותית. ההסתדרות מצידה טענה שיש לדחות את התביעות בשל התיישנותן.
אור ואוקון קיבלו את טענת ההתיישנות. הם מציינים, כי בשנת 1993 בדקו הקרנות את האפשרות להגיש תביעה נגד ההסתדרות בעקבות דוח של מבקרת המדינה דאז,
מרים בן-פורת, על ההפסדים שנגרמו להן בשל השקעתן בקרן ההשקעות של חברת העובדים. הקרנות ביקשו חוות דעת בנושא מהשופט בדימוס שאול אלוני, אשר קבע שאין להן עילת תביעה. לדברי אור ואוקון, חוות הדעת הייתה רצינית, וסביר להניח שאם הייתה הפוכה - הייתה מוגשת תביעה. מכאן הם למדים, כי כבר ב-1993 היו לקרנות הן המידע והן היכולת לתבוע את ההסתדרות.
עוד מציינים אור ואוקון, כי המנהלים המיוחדים מונו לקרנות בשנת 1996, אך הן הגישו את תביעותיהן רק בשנת 2003 - על סיפה של תקופת ההתיישנות. גם לשיהוי ניכר זה יש משקל, הם קובעים.
לצד זאת אומרים אור ואוקון, כי אין להשלים עם מצב בו ההסתדרות תצא פטורה בלא כלום, וזאת משום שהתנהגותה לאורך השנים הייתה פסולה. בחלק מן המקרים היא הייתה "נגועה בניגוד עניינים בוטה ואף דוקר את העין". ההחלטות על העברת כספים להסתדרות התקבלו בהנהלות הקרנות בלי דיון, לא הייתה להן הצדקה וטובת העמיתים לא היוותה שיקול.
אור ואוקון דוחים את טענת ההסתדרות, לפיה אין להתעלם מההקשר ההיסטורי של אותן פעולות. קשה לקבל את ההסבר שהן היו רק אילוצים של המבנה הכלכלי-חברתי או לפרש אותן כבלבול מושגים של מנהלי הקרנות, הם אומרים. למנהלי הקרנות היו די כלים כדי לדעת שהם פוגעים בעמיתים, וההסתדרות לא יכלה לחשוב שהיא מציעה לקרנות השקעות משתלמות.
בפסיקת סכום הפיצויים, ממשיכים אור ואוקון, הם הביאו בחשבון שהביקורת על המעשים אינה יכולה להישאר רטורית בלבד, לצד העובדה שהם פוסקים אותו מסיבות ציבוריות בלבד, לאור זאת שהכספים שהוצאו מהקרנות שימשו בחלקם הניכר למטרות ציבוריות חשובות, ואת השינויים הניכרים שעברו על ההסתדרות כך שאין למעשה סיכוי שהתופעה תחזור על עצמה. את הקרנות ייצג משרד עוה"ד שפיגלמן-קורן-
ברק-זמיר, ואת ההסתדרות - עו"ד בועז בן-צור.