בלווית הילד דניאל טרגרמן (יום א', 24.8.14), שנהרג מירי מחבלים מרצועת עזה, סיפרה משפחתו לנשיא המדינה ראובן ריבלין, כי הילד הגיע לפני כשבועיים (7.8.14) למשכן הנשיא, ליום הפוגה ופעילות שאורגן על-ידי עובדי בית הנשיא לילדי הדרום. באישור המשפחה, מצורפות תמונות שצולמו במכשיר הטלפון הנייד של עובדת בית הנשיא טליה סוכרי-לינא, עובדת המחלקה המשפטית של בית הנשיא. בתמונות נראה דניאל הי"ד כשהוא יוצר באחת מתחנות הפעילות במשכן. הנשיא ריבלין ספד לדניאל בלוויה: "דניאל ילד יקר, ראיתי אותך אתמול, גיבור של אבא ואימא, לבוש במדי נבחרת ארגנטינה, מעריץ צעיר של מסי, רוקד באושר, מלא שמחת חיים. ראיתי אותך, חשבתי עליך, וחשבתי עלינו. חשבתי על ילד בן ארבע, שאוהב 'חמישה בלונים' ו'תירס חם', יובל המבולבל וסבא טוביה. "ילד שלא תמיד רוצה לישון לבדו, ולכן אבא ואימא מכסים אותו בשמיכה, ומחבקים אותו חיבוק גדול לפני השינה. ילד שיש לו חצר, אבל הוא משחק באוהל, בתוך הבית, כי צריך להיות במרחב מוגן. ילד שהוא קטן מדי כדי לחצות כביש, כי זה מסוכן, וגדול מספיק כדי לדעת מה זה "צבע אדום", כי גם זה מסוכן. ילד שעוד מתבלבל בין אות למספר, אבל יודע כבר להבדיל בין ממ"ד לפצמ"ר; בין יירוט לנפילה, בין ציוצי ציפורים לשריקות פגזים. "חשבתי על הפרח שצמח כאן, על הגבעול שנגדע ביד אכזרית, על חיים וחיוך ששוב לא יתממשו. על אבא ואימא, אח ואחות, שאיבדו את הבן, את האח, אותך דניאל היקר מכל. "כל כך פחדנו מהרגע הזה, כל כך חששנו ממנו. ראינו תמונות של בתי ילדים הרוסים, כיתות עם שולחנות שבורים, וגני שעשועים עם מתקנים מרוטשים. ראינו בימבות נטושות, בריכות ריקות ואופניים מיותמים. ידענו שהטרוריסטים הבזים לדם ילדיהם, לא יחוסו על דם ילדינו. קיווינו שזה יסתיים רק בזה, אבל התבדינו. היום אנחנו מלווים את דניאל, הילד של כולנו. את דניאל של המדינה כולה. את הילד שלמענו לחמנו ואנו לוחמים. את הילד ששילם את המחיר הכבד מכל על החיים כאן, בארצנו ובמולדתנו. כמעט שישים שנה, שקיבוץ נחל עוז נושא את שערי העיר עזה על כתפיו, והמערכה לא תמה. שילמתם בדם שאין לו מחיר. הגנתם, ואתם מגנים על מדינת ישראל, בגופכם ובעוז הרוח המלווה אתכם. אין לנו זכות לדרוש מכם להישאר כאן, אבל אנחנו יכולים להבטיח לכם שאתם לא לבד. שיחד איתכם עומדת, עוטפת, מחבקת, מדינה שלמה. אין לנו זכות לתבוע מכם להמשיך לגור כאן, אבל אנו מלאי התפעלות מתעצומות הנפש, מהרגש הציוני המפעם בכם, מהמאבק על הבית, מהנכונות שלכם להמשיך ולבנות, לגדל ולטפח. "אל מול ים המשטמה ההולכת וגואה, אתם המכשול הראשון והאחרון. קו ישר מחבר בין רועי רוטברג העלם הצעיר, ממייסדי נחל עוז, לדניאל טרגרמן הילד הקט. זהו קו האש, קו העימות, קו החיים וקו התקווה. מכאן ננצח. מכאן נתגבר. מכאן יוכנע הרוע שסביבנו. דור ההתיישבות היה כאן, ודור ההתיישבות ממשיך ובונה כאן. "דניאל יקר שלנו, לנצח נזכור את החיוך, את אהבת החיים, את תום הילדות, את הרגעים הקטנים של חייך הגדולים. היה שלום ילד אהוב. נוח על משכבך בשלום", לשון ההספד.