המדינה תטען בערעורים בפרשת
הולילנד, כי ההרשעות מבוססות על ממצאי עובדה ומהימנות ולכן אין מקום להתערבותו של בית המשפט העליון בהן. כך עולה מתגובת המדינה (יום ה', 4.9.14) לבקשתם של מורשעי הפרשה לעכב את ריצוי עונשיהם עד להכרעה בערעורים.
השופט
דוד רוזן עיכב את ריצוי עונשי המאסר עד 1.9.14, ובית המשפט העליון האריך את העיכוב עד להכרעתו בבקשות. השופט
נעם סולברג ידון בהן בשבוע הבא (11.9.14). את הבקשות הגישו
הלל צ'רני,
אביגדור קלנר,
מאיר רבין,
אורי שטרית,
אורי לופוליאנסקי,
אהוד אולמרט ו
אלי שמחיוף, והמדינה מבהירה שהיא מתנגדת להן ועומדת על כך שיחלו מיידית בריצוי המאסרים.
המדינה טוענת, באמצעות עוה"ד
ג'ואי אש ואריה פטר, כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים שקבע בית המשפט העליון לעיכוב ריצוי מאסר. לדבריה, מדובר בעבירות חמורות במיוחד, אשר "פגעו באופן קשה ביותר באינטרסים ציבוריים חשובים. דומה כי הפרשיות בהן הורשעו המבקשים, הן מהחמורות שידעה המדינה בתחום זה". הפגיעה באמון הציבור שהייתה כרוכה בעבירות אלו, מחייבת לחזק את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק על-ידי הימנעות מעיכוב ביצוע.
עוד נטען, כי כל הנאשמים נדונו לתקופות מאסר שאינן קצרות (שלוש-שבע שנים), ובמקרים בהם עוכבו עונשי מאסר כאלו - היה זה משום שסיכויי הערעור לא היו מבוטלים; לא זה המצב הפעם, אומרת המדינה. לטענתה, הנסיבות האישיות כבר הובאו בחשבון בידי רוזן, כולל מחלתו של לופוליאנסקי (שגרמה למדינה התלבטות אך לבסוף החליטה שיש לעמוד על מאסרו נוכח האפשרות להעניק לו טיפול בין כותלי הכלא).
"משוכה גבוהה במיוחד" בהתייחסה ביתר הרחבה לסיכויי הערעורים טוענת המדינה: "מדובר בתיק המבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, שנבחנו ונקבעו בקפידה ובזהירות על-ידי בית משפט קמא... טענות המבקשים, אפוא, או לפחות רובן המוחלט, מכוונות כנגד ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו, כאמור, בזהירות ובקפידה על-ידי בית המשפט קמא. זוהי משוכה גבוהה במיוחד, וספק בעיני המשיבה אם המבקשים יצלחו אותה. המשיבה סבורה, אם כן, כי סיכויי הערעור של כלל המבקשים - נמוכים עד מאוד".
עוד היא אומרת, כי נוכח העובדה שהמערערים הורשעו בשורה של עבירות וחלקם ביותר מאשר בפרשה אחת, הרי ש"האפשרות שהערעורים של כלל המבקשים יתקבלו ביחס לכלל העבירות בהן הורשעו, ובאופן אשר יותירם מחוץ לכותלי בית הסוהר ואף לתקופה ממושכת - איננה סבירה". המדינה גם מציינת בתמצית את הראיות העיקריות שהביאו להרשעתו של כל אחד מן המערערים.
קלנר: מסמכים עליהם חתם, הודאותיו במשטרה, הסבריו הדחוקים, השינוי בגרסתו, שיחות מוקלטות, נסיונו למנוע את פנייתו של
שמואל דכנר למשטרה.
צ'רני: עדותו של דכנר, התכתבויות ומסמכים, הודאתו החלקית בחקירתו, פעולות חשבונאיות, העברת כספים לדכנר.
שטרית: לא הייתה מחלוקת עובדתית על העברת הכספים מדכנר, נדחתה גרסתו לפיה לא היה מודע לפסול במעשיו.
אולמרט: היחסים הקרובים בינו לבין דכנר, אישורו של
יוסי אולמרט על קבלת 500,000 שקל מדכנר ופרטים מוכמנים בנושא, עדויותיהם של
שולה זקן ו
משה טלנסקי, גרסתו הבלתי-המהימנה, דבריו של מאיר רבין.
שמחיוף: צ'קים, גרסתו הכבושה.
רבין: גרסתו הכבושה, גרסתו של
דני דנקנר, דבריו בשיחה עם עורכי דינו של דכנר.
דנקנר: העסקתו הבלתי-מוסברת של רבין, העדר הסכם בכתב איתו, קיום יסודות העבירה של שוחד באמצעות מאכער, הוכחה נפרדת לתיווך לשוחד.
לופוליאנסקי: ידיעתו על תרומותיו של דכנר ל
יד שרה, שתיקתו בחקירה, ניסיונותיו להרחיק את עצמו מדכנר וצ'רני.
המדינה מסכמת: "בשים לב להיקפן החריג של הפרשיות בהן היו מעורבים המבקשים, וחומרת העבירות בהן הורשעו, ובהינתן סיכויי הערעור הנמוכים, ובהתחשב באורכי המאסר המשמעותיים מאוד שהוטלו על המבקשים, ובהעדר כל נסיבה אחרת המצדיקה את עיכוב ביצוע העונש, דין הבקשות להידחות".
