"הרשעתו של אולמרט מבוססת על דכנר"

שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, שומע במשך שעות ארוכות (יום ה', 11.9.14) את בקשותיהם של שמונת המורשעים במשפט הולילנד לעכב את ריצוי עונשי המאסר עד להכרעה בערעוריהם. המדינה מתנגדת ודורשת שעונשי המאסר ירוצו מיד. עו"ד איתן מעוז טען, כי כשם שאביגדור קלנר זוכה מ-60% מההאשמות נגדו, קיים סיכוי שיזוכה מיתר האישומים. "הכל מבוסס על שמואל דכנר, שהודה שהוא שקרן. אינני אומר שהערעור הוא גשר ברזל, אבל יש בעייתיות רבה בפסק הדין". עו"ד גיורא אדרת טען, כי אמירותיו החיוביות של השופט דוד רוזן על הלל צ'רני משליכות על חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. לדבריו, צ'רני אומנם נדון ל-3.5 שנות מאסר, אך בפועל מדובר בשנתיים ובתקופה כזו יש לעכב את הביצוע. עוד טען, כי רוזן אמר דברים כדורבנות על מהימנותו של דכנר אך לא יישם רות והכניס בדלת האחורית ממצאים שהתיישנו. פרופ' קנת מן טען, כי לא הוכח היסוד הנפשי של קבלת שוחד בידי אורי שטרית, משום שרוזן החליט מראש שמי שקיבל כספים הוא מושחת ולא שמע ראיות על התמורה. ואולם, המשיך, התמורה היא המוכיחה את המודעות לכך שמדובר בשוחד - ושטרית לא הבין שדכנר משחד אותו.

"רוזן התעלם מהזיוף"

עו"ד נוית נגב טענה, כי הרשעתו של אהוד אולמרט מבוססת כל כולה על עדותו של דכנר, וכי העדר עקבות לצ'קים שכביכול נתן דכנר ליוסי אולמרט היה חייב להוביל לזיכויו. לדבריה, לרוזן אין יתרון על ערכאת הערעור, שכן הוא קיבל את עדותו של יוסי במשטרה ולא התרשם ממנו במישרין; "הפרטים המוכמנים" שכביכול אישר יוסי, הוסיפה, למעשה הוצגו לו בידי חוקריו. נגב טענה עוד, כי רוזן התעלם מכך שדכנר זייף מסמך שנועד להוכיח שאולמרט ביקש שיסייע ליוסי. לדבריה, סיועו של משה טלנסקי ליוסי דווקא מוכיח את גרסתו של אולמרט - משום שניתן רק ב-2004 ובידי מי שלא ניתן לייחס לו שוחד משום שאין לו אינטרסים בישראל. לטענת נגב, רוזן הסתמך על ראיות נסיבתיות בניגוד לפסיקה והפך את נטל הראיה. נגב הדגישה, כי אין היא מערערת על ממצאי המחוזי בנוגע למהימנותו של אולמרט, למרות שאין היא מסכימה איתם. לדבריה, היא מקבלת את עקרון השוויון בפני החוק, אך ממשיכה להדגיש את נסיבותיו האישיות. עו"ד אירית באומהורן טענה, כי רוזן פגע קשות בהגנתו של אלי שמחיוף, "חתך אותנו ואמר לקצר" ולא אפשר להביא עדים. לדבריה, השאלה המרכזית היא משמעות העדר החקירה הנגדית של דכנר. הלה הפליל אנשים חפים מפשע, אבל רוזן הסתמך עליו - שכן הוא היחיד שייחס לשמחיוף קבלת שוחד. "הסיכויים שלנו גדולים ביותר", טענה.

"כשלים ברורים בפסק הדין"

עו"ד שמואל קליין טען, כי שתיקתו של מאיר רבין בחקירתו אינה יכולה להוות תחליף לראיות פוזיטיביות נגדו. לדבריו, הערעור עוסק כל כולו במסקנות משפטיות ולוגיות של רוזן, על כך שהוא לא קבע את יסודות ההרשעה, על הרשעה בסעיפים חילופיים היוצרת ספק סביר ועל יצירת עבירה חדשה של הפעלת מאכער (בה כלל לא הואשם רבין). לטענת קליין, דווקא הקלטת שיחתו עם עו"ד אמנון יצחקניא מהווה ראיה לזכותו. עו"ד יעקב וינרוט טען, כי לערעורו של דני דנקנר יש סיכויים טובים בשל כשלים ברורים בפסק הדין - שסותר את עצמו תוך כמה שורות בשאלה באיזו עבירה הורשע דנקנר. לדבריו, רוזן עצמו ביצע מהפך, כאשר לאורך המשפט אמר שהעסקת מאכער אינה מהווה עבירה - ואז הרשיע בכך את דנקנר. סולברג הזכיר, כי מדובר בהפעלת אחיינו של מנכ"ל המינהל שלא הוכיח תמורת מה קיבל 1.3 מיליון שקל. וינרוט השיב, כי דנקנר שילם כספים רבים גם לאחרים. וינרוט אמר, כי יש לו טענות משפטיות נגד פרשנותו של רוזן לסעיף בו השתמש כדי להרשיע את דנקנר, שכן היא נוגדת את כל מה שהבינו כל המשפטנים לדורותיהם, והוא הפך את דנקנר לקורבן רנדומלי. "המינהל הוא גוף שיש בו ביורוקרטיה נוראית, וזה יוצר מאכערים. מזה האנשים האלה עושים כסף. זה שוחד?". לבסוף אמר, כי לנוכח העובדה שדנקנר נדון לשלוש שנות מאסר (שנתיים בניכוי שליש) והתיק גדול ומורכב, קיים סיכון ממשי שהוא ירצה את עונשו והערעור יהפוך לתיאורטי. עו"ד יאיר גולן טען, כי אסור להכניס את אורי לופוליאנסקי לכלא אפילו ליום אחד, ודי בכך כדי לעכב את ריצוי העונש - אך יש מסה קריטית של נימוקים המצדיקים זאת. לדבריו, העובדה שהנשיא אשר גרוניס קבע שהערעורים יידונו בפני חמישה שופטים, מלמדת שקיימים בהם טיעונים וסוגיות כבדי משקל וחדשניים. עוד טען, כי עצם העובדה שרוזן סבר שאין מקום לשלוח את לופוליאנסקי לכלא - מצדיקה את עיכוב הביצוע.