במשך שנים ניהלו
גואל רצון ונשותיו תא משפחתי הטרוסקסואלי שונה מזה המוכר לנו, של זכר אחד ונקבה אחת. אורח חיים שכזה - שכמותו, אגב, ניהלו אבותינו יעקב, לאה, רחל, זלפה ובלהה - עשוי להיתפס בעיני רבים כמעוות וחסר רלוונטיות, אך בל נשכח שאורחות חיים רבים נתפסו עד לפני עשורים ספורים ככאלה, ואפילו כלא חוקיים. לדוגמה: הומוסקסואליות, שנחשב עד לא מזמן לעבירה פלילית, גם במדינות המערב.
האם תא משפחתי הומוסקסואלי הוא "טוב" או "רע"? האם בשל הקשיים שהוא עשוי לעורר (למשל בענייני רבייה ונידוי חברתי) יש להפנות את סוגיית חוקיותו אל בתי המשפט? ודאי שלא! איש אינו מעוניין שבחירתו של הומוסקסואל לחיות את חייו כפי שהוא מבין, אף אם לדעת האחר מדובר בדרך בעייתית, תהווה סוגיה פלילית.
על זה הדרך, גבר שנמשך לשני המינים (ביסקסואל) עמד בעבר בפני דילמה: האם לבנות תא משפחתי הטרוסקסואלי או דווקא הומוסקסואלי. נניח שהוא עבר תהליך של שכנוע שבסופו בחר להקים תא משפחתי הומוסקסואלי עם המשכנע. ונניח שהוא יבוא לפנינו היום ויאמר, כי התברר לו בדיעבד שדרך זו מערימה בפניו קשיים רבים ויטען שיש להאשים את המשכנע בשטיפת מוח וכתוצאה מכך בבעילות אסורות ובניצול כלכלי (שהרי, לטענתו עתה, מדובר בתוצאה של שטיפת מוח) - אנו נדרדר אותו מכל המדרגות.
"אתה אדם בגיר שרשאי להחליט עבור עצמו", נאמר לו, "ועברת הליך של שכנוע לאחר ששקלת בדעתך הצלולה את מכלול הנסיבות, ומתוך ידיעה ברורה שאתה הולך בנתיב שיש בו קשיים ידועים מראש".
מדובר בשכנוע. שטיפת מוח היא משהו אחר לגמרי. עצם זה שבדיעבד בחירה מסוימת התבררה כשגויה, אינה הופכת את השכנוע להונאה ולמעשה פלילי. אם נאמר שמערכת יחסים שמסתיימת בצורה עגומה מלמדת על פליליות בראשיתה – אזי כל גרוש (או גרושה) יוכל לטעון, כי בתחילת הקשר שיבשו את דעתו: שטפו את מוחו כשייעצו לו להיכנס למערכת היחסים.
קל וחומר שבאותו האופן יש לדחות את טענות נשותיו של רצון בדבר "שטיפת מוח" והחזקתן בתנאי עבדות. אותן נשים, משכילות ומודרניות, ידעו היטב במה מדובר. זו הייתה בחירתן. אין שום ספק שהן ידעו שמדובר במשהו חריג עם תמרורי אזהרה מהבהבים וברורים, שצריך לדעת עליו את הדעת, והן נתנו דעתן – ובחרו לפיה.
זהו קודש הקדשים של הפמיניזם: לאישה יש דעת והיא זכאית לבחור. על זכותה של האישה לבחור כמיטב דעתה, נלחם הפמיניזם למעלה ממאה שנים. עתה באה הפרקליטות, ועימה ארגוני פמיניזם מזויפים, ומבקשים לקעקע את זכות האישה לבחור ואת ההכרה בנשים כאדם תבוני. דרישת הפרקליטות לקבוע שרצון ערך לנשותיו שטיפת מוח ולפיכך החזיק אותן בתנאי עבדות, היא טענה השוללת את הכשירות המשפטית של אותן נשים. זו אמירה שטוענת שהן אינן כשירות מנטאלית לעבד נתונים ולקבל החלטות, ושרק הרשויות רשאיות לקבוע למפרע מתי יש תוקף לבחירותיהן ומתי מדובר בניצול "התמימות הנשית" הסטריאוטיפית.
הלכה למעשה: הפרקליטות מבקשת לתת לנשים בגירות מעמד של קטינות, של מי שאינן מבינות מצבי דברים. מדובר בניסיון, גם אם בלתי מודע, להנציח את מעמד האישה כברבי הקלאסית, כנסיכה של דיסני, שאין לה יכולת לזהות את המציאות בה רוחשי רעות מנצלים את תמימותה, עד שמגיע גבר, הנסיך על הסוס הלבן שמסביר ל"מותק" מה באמת קורה כאן. לבד היא לא תעלה על זה על זה...
בית המשפט סירב להיות אותו הנסיך והחליט, כי נשותיו של רצון היו כשירות להחליט על חייהן, גם אם ההחלטה תתברר כשגויה. בפרפרזה לשיר הידוע של דן אלמגור: כשאת אומרת "כן", אין רשות לאיש לקבוע עבורך למה את מתכוונת. מצער שדווקא ארגונים פמיניסטיים מביעים צער על סירובו של ביהמ"ש לקבוע שכאשר אישה אומרת משהו, זה שום דבר.
