"אמ"ן הוא בית לוינשטיין של צה"ל"

קצין בענף מודיעין-שטח של צה"ל במלחמת יום הכיפורים, וראש הענף במלחמת לבנון הראשונה, סא"ל בדימוס אלי דקל, טוען כי רוב האנשים שהגיעו לאגף המודיעין בצה"ל והתקדמו בו לתפקידים בכירים, היו קציני מבצעים ששברו יד או רגל או ש'הלכה' להם אוזן כי חלף לידם פגז. בסדנה על ליקויים יסודיים באגף המודיעין של צה"ל במלחמת יום הכיפורים ובמלחמות לאחר מכן, טען דקל כי "אמ"ן הוא בית לוינשטיין של צה"ל" וסיפר: "אמרו להם: 'אתה לא יכול לשמוע רעש של פגזים, בוא לאמ"ן, שב במשרד ממוזג וכתוב סקירות. לא בדקו אם יש להם כישרון או הבנה בתחום המודיעין. מבחן אחר היה עדתי - אנשים שבאו מבית מזרחי ובבית דברו ערבית הופנו אוטומטית לאמ"ן מבלי להתייחס ליכולתם האינטלקטואלית. תפקיד המפקדים באמ"ן היה לכתוב סקירות של 12 עמודים שיגיעו למחרת לרמטכ"ל או לשר הביטחון. איש לא התעניין באיכות הסקירות". סגן אלוף בדימוס אבי ליאור, שאביו תת-אלוף ישראל ליאור המנוח, היה המזכיר הצבאי גם של ראשי הממשלות לוי אשכול במלחמת ששת הימים ושל גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים, טען בסדנה, על-פי מידע שקיבל מאביו, שלראש הממשלה מאיר לא היה שמץ של מושג בצבא ובמלחמה. לדבריו, היא לא הבינה מה שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל דוד אלעזר וראש אמ"ן אלי זעירא אמרו לה. "הם מרחו אותה והיא קיבלה אוטומטית כל מה שאמרו לה. כך התנהלה מערכת הביטחון של מדינת ישראל". ההיסטוריון הצבאי, ד"ר מיכאל ברונשטיין - שמחקרו על אמ"ן במלחמת יום הכיפורים הוא המעודכן ביותר - טען בחבר-הדיון שבניגוד למסקנה של ועדת אגרנט, למערכת המודיעין של ישראל, שכללה את אמ"ן, את המוסד ואת הפיקוד העליון (ראש הממשלה מאיר, שר הביטחון דיין, הרמטכ"ל אלעזר והשר ישראל גלילי) היו קונספציות אחדות שלא רק שלא נבדקו אלא גם לא הובנו, דוגמת מניעי נשיא מצרים אנואר סאדאת, מטרותיה של ארה"ב ובייחוד של שר החוץ שלה הנרי קיסינג'ר, האסטרטגיה של ברית המועצות ושל מדינות מערב אירופה. לדעת מילשטיין, שהנחה את האירוע, ליקויים אלה לא נחשפו עד היום, הלקחים לא הופקו ואמ"ן לא שיפר את תפקודו - כפי שהדברים באו לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה ובמבצע צוק איתן. חלק שני של הסדנה בעניין אי-התחשבות במודיעין שטח בצה"ל, בכל מלחמותיו, יובא ב-News1 בקרוב.