"כולנו קונים מדי יום בעסקים השייכים לעבריינים מבלי לדעת שהם הבעלים שלהם. לפעמים הם מקימים אותם, לפעמים הם קונים אותם, לפעמים יש להם דרכים משלהם להשתלט עליהם. אלו יכולים להיות חנויות, מגרשי מכוניות, מוניות או חברות שמירה. העסקים הללו משמשים ל
הלבנת הון ולעוד הכנסות, ורגולטורים באופן קבוע לא ראו אותם. הרעיון כיום הוא לסגור אותם".
כך אומר (יום ג', 16.9.14) פרקליט מחוז חיפה (אזרחי), איתן לדרר, ביום עיון בנושא הלבנת הון שעורך מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. לדבריו, סגירתם של עסקים אלו נעשית או כאשר הם משמשים לביצוע הפשיעה, או תוך ניצול העובדה ש"סוחר סמים נוטה שלא לשמור על כללי הניקיון. זה הדבר שהכי מפתיע אותם, במיוחד כאשר באים אליהם הרבה גופים: רשויות התכנון, הפיקוח על העבודה, חברת החשמל, הביטוח הלאומי ועוד".
לדברי לדרר, לפעילות זו יש חשיבות רבה גם של העברת מסר בדבר הקפדה על שלטון החוק, "כי האזרח רואה שמדלגים דווקא על העבריינים הכבדים הללו". כל אחד מגופי האכיפה פותח בצעדים משלו, "ואחד הדברים הטובים הוא שהתשובות שטובות להם אצל גוף אחד - בונות את התיק אצל גוף אחד. אם העסק הוא תרמיתי, הוא נופל ברשת של לפחות אחד מהם".
לדרר מתח ביקורת עקיפה על כך שהעדר רשיון עסק אינו סיבה מספקת לסגור אותו, "אבל העבריינים בדרך כלל נותנים לנו עילות אחרות. סגרנו עסק של מיליוני שקלים בחודש, כי החומוס לא היה במקרר". עוד אמר, כי אחת הדרכים של עבריינים להשתקם היא לקבל נכס ללא מכרז תוך ניצול פטור שבתקנות הרשויות המקומיות, "ויש עבריין אחד שכבר שיקמו אותו הרבה פעמים בצורה הזו, כי הוא השתחרר הרבה פעמים מהכלא".
עוד הזכיר לדרר, כי בית המשפט העליון קבע שרשות מקומית חייבת להתחשב בכך שהמשטרה מביעה חשש לשלום הציבור, בבואה לשקול האם להעניק או לשלול רשיון עסק. כך נוצר מצב, בו המשטרה יכולה להשפיע למרות שרשמית היא אינה חלק מ"טופס הטיולים" לפתיחת עסק.
