אין מקום לשנות את ההלכה המחייבת שקבע בית המשפט העליון בשנת 2005 בנוגע לאופן בו ישמעו רשויות מע"מ את טענותיהם של הנישומים, ולפיו בדרך כלל ניתן להסתפק בטיעונים בכתב. כך קובע (יום ג', 16.9.14) בית המשפט העליון.
מדובר בהלכת מאלר"ז משנת 2005, בה קבע הנשיא דאז
אהרן ברק, כי לנישום יש זכות להשמיע את טענותיו בפני מנהל מע"מ. עוד נקבע, כי בדרך כלל ניתן להסתפק בקבלת הטענות בכתב, ורק במקרים חריגים יש מקום לאפשר לנישום להשמיע את טענותיו בעל-פה.
חברת הבנייה פרידמן-חכשורי ביקשה לשנות הלכה זו ולקבוע שטיעון בעל-פה יהיה הכלל, אך השופט
יורם דנציגר קבע - בהסכמת השופטים
צבי זילברטל ו
דפנה ברק-ארז - שאין מקום לעשות זאת. לדבריו, הוראות החוק תומכות בהלכת מאלר"ז, וגם העובדה שבענייני מיסים אחרים נהוג לקיים דיון בעל-פה - אינה מחייבת אחידות שמשמעותה הנהגתם גם בתחום המע"מ.
לצד זאת, אומר דנציגר כי הגם שמנהל מע"מ אינו חייב לקיים דיון בעל-פה, הרי שעליו "ליתן משקל משמעותי לרצונו של הנישום לקיים דיון בהשגה בנוכחותו ולכבדו, ככל שאין בנמצא שיקול הנוגד קיום דיון כאמור". דנציגר מציג מספר שיקולים שיסייעו להחליט האם ראוי לקיים דיון כזה:
"טיב העסקה (או העסקות) מושא ההשגה ולמאפייניה, ובכלל זאת, בין היתר: להיקפה הכספי; למהות הזכויות המועברות בה; למורכבות מערכת היחסים החוזית שנוצרה במסגרתה, המושפעת, בין השאר, ממספר הגורמים המעורבים בעסקה ומקיומם של תנאים מתלים בה; למשך התקופה מושא השומה; לעמדת שלטונות המס ביחס לעסקה; וכן לדינים השונים החלים בנסיבות העניין".
ערעורה של פרידמן-חכשורי נגע לשאלת חיובה במע"מ על הבניין האחד שבנתה עד כה במסגרת פרויקט פינוי-בינוי של שכונת הארגזים בתל אביב. מנהל מע"מ חייב אותה בתשלום של 4 מיליון שקל, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה, ובית המשפט העליון קיבל אותו חלקית והורה למנהל מע"מ לחשב מחדש את השומה משנת 2007 - מועד אכלוסו של הבניין. חיובה של פרידמן-חכשורי בהוצאות במחוזי בוטל ומנהל מע"מ ישלם לה כעת 20,000 שקל. את החברה ייצג עו"ד
עוזי שוחט, ואת המדינה - עו"ד עמנואל לינדר.
