מני מזוז וענת ברון נבחרו לביהמ"ש העליון

מזוז נולד ב-1955 באי ג'רבה שבתוניסיה ועלה ארצה עם משפחתו כעבור שנה. הוא גדל בבית דתי, אך נטש אורח חיים זה לפני גיוסו לצה"ל. מזוז סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית והתמחה אצל שופטי בית המשפט העליון שלמה בן-אשר והדסה עתו. הוא קיבל את רשיונו בשנת 1991 ואת כל הקריירה שלו העביר בפרקליטות המדינה, עד שמונה ליועץ המשפטי לממשלה ב-2004 ומילא תפקיד זה שש שנים. בתקופת כהונתו עסק מזוז בשורה של תחומים מרכזיים, שאחד הבולטים בהם היה המאבק בשחיתות הציבורית. לצד סגירת התיק נגד אריאל שרון בפרשת האי היווני, החליט מזוז להעמיד לדין את אהוד אולמרט (במשפטו בירושלים), משה קצב, צחי הנגבי, אברהם הירשזון, שלמה בניזרי, חיים רמון, עמרי שרון ונאשמי פרשת רשות המיסים. עוד שם מזוז דגש על המלחמה בפשע המאורגן, והיה הראשון שאיחד לשם כך את כל יחידות התביעה והאכיפה. בתחומים אחרים פעל מזוז למניעת אפלייתם של ערבים, ביסס את זכויותיהם של זוגות בני אותו מין, הוביל רפורמה במינויים בשירות המדינה ואת קציבת תפקידיהם של בכירי השירות (כולל הוא עצמו), ועסק בהקמת בתי המשפט המינהליים בבתי המשפט המחוזיים. כאשר נשאל על עמדתו בנוגע לאקטיביזם שיפוטי, אמר מזוז שעמדתו דו-ערכית. לדבריו, על בית המשפט להיות זהיר מלעסוק בסוגיות שאינן משפטיות במהותן, אלא מסורות להכרעתן של רשויות אחרות. מצד שני, אמר, יש מקום לאקטיביזם בסוגיות שהן בליבת תפקידה של מערכת המשפט. מזוז גם הביע תמיכה בזכות העמידה הרחבה ובפתיחת שערי בית המשפט בפני עותרים ציבוריים, במקרים שרק הם יכולים להביא בפניו סוגיות משפטיות שונות.

ברון נולדה בשנת 1953 וקיבלה את רשיון עריכת הדין בשנת 1979. עד 1991 היא עבדה כעורכת דין עצמאית, ובפברואר של אותה שנה מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב. בשנת 2002 מונתה ברון לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו היא עוסקת כיום בעיקר בעניינים מינהליים. בחירתה של ברון מהווה הפתעה מסוימת, שכן ההערכות המוקדמות היו שהמועמדות המובילות הן דבורה ברלינר ונאוה בן-אור. ברון לא התבלטה בפסיקות מיוחדות, אם כי הצדדים ממעטים מאוד לערער על החלטותיה. בדיקת News1 העלתה, כי בשנתיים האחרונות הוגשו לבית המשפט העליון רק 13 ערעורים על פסקי דין שלה, מתוכם נדחו תשעה בצורה מלאה. ברון ובעלה גבי, מנכ"ל חברת הנדל"ן בי.אס, שכלו במאי 2003 את בנם רן בפיגוע בפאב מייק'ס פלייס בתל אביב. רן היה מוסיקאי מוכשר והגיע באותו ערב לפאב כדי לנגן בו. הוא היה בן 23 במותו.

נאור נולדה באוקטובר 1947 ותכהן כנשיאת בית המשפט העליון קרוב לשלוש שנים. היא סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית וב-1971 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה, שם הגיעה לדרגת סגן בכיר לפרקליט המדינה. נאור מונתה בשנת 1980 לשופטת בבית משפט השלום בירושלים, וכעבור תשע שנים מונתה לבית המשפט המחוזי בעיר. התיק החשוב ביותר בו דנה בתפקיד זה היה משפט הבנקאים בעקבות מפולת הוויסות באוקטובר 1983. נאור הרשיעה את בכירי הבנקים הגדולים וגזרה עליהם עונשי מאסר; בית המשפט העליון אישר את ההרשעות אך ביטל את עונשי המאסר בשל חלוף הזמן. נאור גם הייתה חברה בהרכב שהרשיע את אריה דרעי ושלח אותו לחמש שנות מאסר; בית המשפט העליון הפחית שנה מהעונש. עוד שימשה נאור כאב בית הדין להגבלים עסקיים, בשנים בהן החלה המדינה לאכוף את החוק בצורה משמעותית. נאור שימשה בפועל בבית המשפט העליון מיוני 2001 עד מארס 2002, וביוני 2003 מונתה לכהונת קבע בו. היא בולטת בתחום הפלילי ומשמשת כיו"ר הוועדה למשפט פלילי, ועמדה בראש ההרכב שדחה את ערעורו של משה קצב. לצד זאת, היא עוסקת בכל תחומי המשפט ונמנית על הבולטים שבכתיבת פסקי דין בבית המשפט העליון. פסקי הדין של נאור בולטים בנימה העניינית בה הם נכתבים, כמעט ללא הבעה רגשות לכיוון כלשהו ותוך התמקדות אך ורק בסוגיה המשפטית העומדת להכרעה. נאור הייתה אמורה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון כבר בפברואר 2012, אך תיקון החוק - שקבע עד אז תקופת כהונה מינימלית של שלוש שנים - הביא למינויו של אשר גרוניס, ונאור מונתה למשנה לנשיא.

רובינשטיין נולד ביוני 1947 ויכהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון שנתיים וחצי. הוא קפץ כיתה בתיכון והחל ללמוד ערבית ועברית באוניברסיטה העברית בגיל 16. את לימודי המשפטים סיים רובינשטיין בהצטיינות בשנת 1969 ומאז הוא בשירות הציבורי. רובינשטיין היה היועץ המשפטי של משרד החוץ, ראש לשכתו של משה דיין באותו משרד, מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי למערכת הביטחון. בתפקידים אלו השתתף רובינשטיין בשיחות המדיניות עם מצרים, סוריה, הפלשתינים ולבנון, כולל בוועידת קמפ דייוויד ב-1978, ונטל חלק גם במגעים מדיניים מרכזיים עם ארה"ב. בשנים 1997-1995 כיהן רובינשטיין כשופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ולאחר פרשת בר-און הוא מונה ליועץ המשפטי לממשלה. בתקופת כהונתו סגר רובינשטיין מספר תיקים בולטים נגד אישי ציבור: בנימין נתניהו (בפרשות בראון ועמדי), עמותות אהוד ברק, צחי הנגבי (פרשת דרך צלחה) ועזר ויצמן (פרשת אדוארד סרוסי). לעומת זאת, הוא החליט להעמיד לדין את יעקב נמרודי, עפר נמרודי, משה ורדי מידיעות אחרונות ואחרים. לפני שנתיים עמד רובינשטיין בראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19. במאי 2004, סמוך לאחר תום כהונתו כיועץ המשפטי, מונה רובינשטיין לשופט בבית המשפט העליון. בדיקת News1 העלתה לאחרונה, כי הוא השופט הכותב את המספר הגדול ביותר של פסקי דין מבין שופטי העליון ומחווה את דעתו כמעט בכל נושא המגיע לשולחנו. רובינשטיין הוא המוביל בין שופטי ישראל בשימוש במשפט העברי, ומדי פעם הוא מזכיר אותו "מתוך חיבה" כלשונו; הוא גם מסמן את הפסקאות בפסקי דינו באותיות עבריות ולא במספרים. פסיקותיו גם בולטות בנימה האנושית שהוא שוזר בהן, ובהתייחסותו למשמעות חברתית רחבה יותר במקרים המתאימים.