ברק אובמה נבחר לנשיא ארה"ב בזכות הבטחתו להוציא את הכוחות האמריקנים מעירק, לצמצם אותם באפגניסטן ולשנות את אסטרטגיית השימוש בכוח צבאי של הנשיא ג'ורג ו' בוש נגד הטרור המוסלמי, במדיניות של משא-ומתן. בפרק נוסף בסדרת הסרטונים שהוא מפרסם, טוען, ד"ר אורי מילשטיין ששינוי זה במדיניות האמריקנית היה בין הגורמים ל"אביב הערבי" שאובמה עודד, ושהתגלגל ל"צ'ונאמי מוסלמי". שאולי גם אותו אובמה עודד.
ההיסטוריון הצבאי סבור שהסיבה לכך היא שמהלכי אובמה נתפשו על-ידי הרדיקלים המוסלמיים כחולשה מערבית וכהצלחה של הטרור.
לדעת ד"ר מילשטיין, תוקפנות ארגוני הטרור המוסלמיים בעולם כולו ובעיקר במזרח התיכון, מאז מלחמת ששת הימים, גרמו לשינוי מגמה צפוי-היסטורית, לא רק במדיניותו של אובמה אלא בעיקר בפרדיגמה המערבית, האנטי-צבאית של מדינות מערב אירופה היונקת מהפציפיזם של ישו ויסודות הנצרות, ושראשיתה המודרנית, בסיום מלחמת העולם השנייה. היא הגיעה לשיאה בתחילת המאה ה-21 ביחסם הביקורתי מאוד של מנהיגי מדינות אירופה המערבית, באמצעי התקשורת שלה, ובידי האליטה האקדמית, ביחס למלחמתה של מדינת ישראל בטרור הפלשתיני בפרט והערבי בכלל.
לדבריו, גם אובמה וגם ראשי מדינות מערב אירופה התחילו להבין את משמעות מלחמת הציוויליזציות של האיסלאם נגד המערב ואת הסכנות ארוכות הטווח לעצם קיומן כמדינות בעלות תרבות דמוקרטיות ליברליות ונאו-נוצרית. כך התפתח השלב הדיאלקטי בהיסטוריה, שלשם קיום הציוויליזציה המערבית ליברלית יש לוותר על יסודות אחדים מציוויליזציה זאת ולנהוג בברברים המוסלמים באסטרטגיה משמידה שנחשבת בעיניהם לברברית, כפי שנהגה ישראל במבצע צוק איתן. "מדובר במפנה היסטורי היכול לסייע מאוד לישראל במלחמתה נגד ארגוני הטרור והגרילה הפלשתינים-ערבים-מוסלמים הפועלים נגדה בקיצוניות בלי קשר למלחמת הציוויליזציות", דברי מילשטיין.