גרוניס: להימנע ככלל מדיונים בשטח פרטי

השופטת ורדה אלשיך הייתה רשאית לקיים דיון בביתה של פושטת הרגל רחל סופר, שכן מדובר היה בנסיבות יוצאות דופן במיוחד. במקרים רגילים, יש להימנע בדרך כלל מקיום דיונים משפטיים בשטח פרטי. כך קובע (יום ב', 29.9.14) נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס. אלשיך, שהייתה אז סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, החליטה באפיל 2013 לקיים דיון בביתה של סופר, פושטת רגל שהטיפול בעניינה נמשך שנים רבות. הדיון עסק בבקשתו של הנאמן בפשיטת הרגל, עו"ד איתן ארז, להטיל על סופר עונש מאסר בגין בזיון בית המשפט, משום שלא עמדה בתשלומים עליהם הורתה אלשיך. הדיון התקיים בביתה של סופר בהרצליה, לאחר שהיא לא התייצבה לדיונים קודמים בנימוקים רפואיים, ולאחר שחוקר פרטי שהפעיל ארז גילה, כי בימים בהם הייתה אמורה לנוח בביתה לפי האישורים שהציגה - עסקה בפעילות גופנית מחוצה לו. בא-כוחה של סופר הגיע לדיון באיחור, למרות שאלשיך הבהירה שהיא נוסעת לביתה של מרשתו. בסופו החליטה אלשיך, כי סופר תיאסר לחודשיים אם לא תפקיד בקופת הנאמן 250,000 שקל. ביצוע ההחלטה עוכב בידי בית המשפט העליון עד להכרעה בערעורה של סופר. בינתיים קבע נציב תלונות הציבור על שופטים דאז, אליעזר גולדברג, כי אלשיך הכניסה שלא כדין שינויים בפרוטוקול הדיון. הייתה זו הפעם השנייה בה ביצעה אלשיך מעשה בלתי חוקי זה, והחלטתו של גולדברג הייתה מהגורמים שהביאו אותה להקדים את פרישתה. תחילה קובע גרוניס, כי לא היה פגם בכך שאלשיך החליטה לקיים דיון בנוכחותה של סופר במקום להוציא לה צו הבאה. אומנם הוצאת צו הבאה למי שאינו מתייצב לדיון היא דרך המלך, אך בנסיבות אלו - כאשר סופר לא התייצבה לארבעה דיונים - רשאית הייתה אלשיך להניח שצו הבאה לא ישיג את מטרתו ושעדיף לקיים מיידית דיון בו תשתתף סופר. בנוגע לקיום הדיון בביתה של סופר מזכיר גרוניס, כי בית המשפט רשאי לדון מחוץ למקום מושבו אם הדבר נחוץ "למען הצדק או למען יעילות הדיון". דיונים כאלו מתקיימים למשל בבתי חולים, אך הפסיקה טרם דנה בשאלה אם ניתן לקיימם בשטח פרטי. גרוניס סבור, כי ככלל - יש להימנע מלדון בשטח פרטי מובהק, הן בשל הפגיעה בפומביות הדיון ובפרטיותו של בעלי המקום, והן לצורך שמירה על כבודו ומעמדו של בית המשפט. עם זאת, גרוניס קובע חריג לכלל זה: "במקרה בו בעלי הדין ובעל הנכס (או המחזיק בו) מיוצגים, ובאי-כוחם הסכימו, או לא התנגדו, לקיום הדיון בשטח הפרטי, ניתן לקיים את הדיון במתכונת זו, בנסיבות חריגות. מנגד, כאשר בעלי הדין או בעל הנכס אינם מיוצגים, סבורני כי לא ניתן להסתפק בהסכמתם, גם אם ניתנה, על-מנת להכשיר קיומו של דיון בשטח פרטי. באופן דומה, גם כאשר בעלי הדין או בעל הנכס מיוצגים, אולם פרקליטיהם התנגדו לאפשרות קיום הדיון בשטח פרטי, לא ניתן יהיה להכשיר את קיום הדיון בשטח פרטי". במקרה הנדון, ביקש ארז פעמיים לקיים את הדיון בביתה של סופר ובא-כוחה לא התנגד. גם החלטתה של אלשיך לקיים דיון זה התקבלה בנוכחותו וללא התנגדותו. סופר אומנם הביעה מחאה על הופעתה של אלשיך בפתח ביתה, אך היה זה לאחר שכבר חלף המועד להתנגדות לדיון זה, שכן כאמור בא-כוחה היה צריך להתנגד מיד כאשר ארז ביקש זאת. לגופם של דברים, החליט גרוניס לשנות בצורה מהותית את החלטתה של אלשיך, באומרו שהסכום ואורך המאסר הופכים את הליך בזיון בית המשפט מאכיפתי לענישתי. הוא קבע, כי על סופר להפקיד 50,000 שקל עד 23.10.14, ואם לא תעשה זאת - תיאסר לעשרה ימים. בתום תקופה זו היא תובא בפני בית המשפט המחוזי, שיחליט האם להמשיך את המאסר. השופטים צבי זילברטל וניל הנדל הסכימו עם פסק דינו של גרוניס, אם כי סברו שיש להותיר בצריך עיון את השאלה באלו מקרים ניתן לקיים דיונים מחוץ לבית המשפט כאשר אחד הצדדים מתנגד לכך (ולא רק כאשר מדובר בקיומו של הדיון בשטח פרטי). את סופר ייצג עו"ד אורן בן, ארז ייצג את עצמו עם עו"ד פז יצחקי-ויינברגר, ואת הכנ"ר ייצגה עו"ד טובה פריש.