רובינשטיין מסביר מהו "פלגינן דיבורא"

שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, המוביל בארץ בתחום יישום המשפט העברי, מנצל פסק דין בנושא סכסוך דמים בכפר שעב כדי להסביר את השימוש הנכון במושג שחדר למשפט הישראלי: "פלגינן דיבורא". ההזדמנות נקרתה בפניו של רובינשטיין דווקא בזכותו של השופט הערבי סלים ג'ובראן, שעשה שימוש באותו מושג תלמודי-הלכתי בדחותו את הערעורים שהתבססו בין היתר על סתירות בדברי עדים. ג'ובראן קבע שבית המשפט המחוזי יישם בצורה נכונה כלל זה ולפיכך ניתן לקבל את דברי העדים. על כך מעיר רובינשטיין בעקבות מאמרו של ראש תחום משפט עברי במשרד המשפטים, ד"ר מיכאל ויגודה: "המחבר המלומד מסביר, כי במשפט העברי 'פלגינן דיבורא' משמעו, כי ניתן לראות עיונית עדות כמורכבת משתי עדויות נפרדות; המשפט הישראלי הבין את הביטוי כחלוקת תוכנה של עדות על-ידי מתן אמון בחלקה ודחיית חלקה האחר. במשפט העברי הכלל הרגיל הוא '... שכל עדות שבטלה מקצתה - בטלה כולה' (חידושי הרמב"ן). "כלל חדש יחסית במשפט העברי, 'פלגינן נאמנות', שחודש במאה ה-20, עניינו הכשרת עדות שנפסלה לגבי פלוני מטעם כלשהו, ויישומה כתוצאה מכך בהקשר אחר, אך לא חלוקת עדויות בתוכן פנימה. "מכאן האפשרות לשימוש ב'פלגינן דיבורא' - אך זאת רק במשמעה המקורי, קרי, פיצול העדות וראייתה כשתיים. לדברים בראש וראשונה משמעות עיונית, ובפסיקה הישראלית השתרש הכלל גם במובן של פיצול עדות בתוכה, אף שהגבולות אינם בהירים דיים, ובסופו של דבר מגיעים אנו לתוצאה אחת - השתכנעות בית המשפט כי העדות כוללת דברי אמת ודברי אי אמת, וניתן לפצל בין אלה לאלה בשכל ישר".