רשות החברות מתקשה ליישם את החלטות הממשלה בנוגע להפרטת חברות ממשלתיות ואינה מוסרת מידע מלא לדרג המדיני - הן לפני החלטות על הפרטה והן במהלך ביצוען. כך קובע (יום ד', 29.10.14)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא, בבוחנו את היישום של שורת החלטות על הפרטה שהתקבלו בשנים האחרונות.
רשות החברות לא הציגה לממשלה מידע מלא לקראת ההחלטה בשנת 2009 על הפרטת נמלי חיפה ואילת, לא הסבירה מדוע בחרה את המודל המוצע ולא הציגה בפני הדרג המדיני את המחלוקות הקשות שנותרו עם עובדי שני הנמלים. הרשות לא פעלה כאשר עובדי הנמלים נסוגו מהסכמתם לביצוע ההפרטה, והפסיקה בהדרגה, החל מיוני 2011, לטפל בה - בלי להודיע על כך לשר האוצר ובלי אישור של ועדת השרים להפרטה.
מפברואר 2011 קיימו נציגי אגף התקציבים במשרד האוצר מו"מ ממושך ואינטנסיבי בנושא תחרות תוך-נמלית עם נציגי הנהלת נמל חיפה ועובדיו, במטרה להגיע עימם להסכמה על מתווה הפרטה שונה מזה שגובש בהחלטת ועדת השרים להפרטה. נציגי האגף לא הודיעו לרשות החברות על קיומו של מו"מ זה. ככלל, המגעים עם העובדים לא תועדו, וכך לא ניתן היה לבדוק את טענות רשות החברות ואגף התקציבים לפיהן העובדים אינם משתפים פעולה בהפרטה.
1.2 מיליארד - וחוסר בהירות ההסכם עם עובדי הנמלים על הרפורמה - במסגרתו קיבלו הטבות של 1.2 מיליארד שקל - לא נקט לשון ברורה בכמה נושאים ואישר באופן קולקטיבי את הנהגים, הנהלים ותנאי השכר שחלו ערב הרפורמה. הזמן הרב שחלף מחתימת הסכם הרפורמה ועד ערב קבלת החלטת ההפרטה, השאיר פתח לפרשנויות שונות ולמחלוקות לגבי אופן יישום ההסכם. מחלוקות אלו הגיעו לכדי סכסוכי עבודה ונקיטת עיצומים ושביתות בנמלים.
נציגות העובדים חתמה על הסכם הרפורמה והתחייבה לשקט תעשייתי בכל הנוגע לביצוע ההפרטה, ואף נקבעה התמורה העתידית בגין ההפרטה. לכן, אומר המבקר, נוכח טענות הרשות שלפיהן נסוגה נציגות העובדים מהתחייבויותיה, היה עליה לפעול בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה, על-מנת להוציא מן הכוח אל הפועל את התחייבויות העובדים.
בשנים 2012 ו-2013 בחנו משרד האוצר ו
משרד התחבורה את הצורך בשינוי מבני בנמלים ותוספת של תשתיות בנמלים. במאי 2013 הודיע
שר התחבורה, ישראל כץ, על פרסום מכרזים להקמה ותפעול של נמל פרטי באשדוד ובחיפה. אגף התקציבים הכין נייר עבודה אשר בחן, בין היתר, את השפעת חוסר היעילות של הנמלים על יוקר המחיה במשק; חלק מההנחות ששימשו לחישוב זה אינן מבוססות דיין, והאגף לא הסביר כיצד תשנה הרפורמה את המצב. בכך נמנע ממקבלי ההחלטות מידע נחוץ להערכת הצורך ברפורמה.
ב-2009 הוקצבו ארבעה חודשים משרד מבקר המדינה בדק את פעולות הרשות וגופים ממשלתיים אחרים לביצוע החלטות ממשלה לשינוי מבני בתשע חברות ממשלתיות בשנים 2013-2006. ברוב המקרים שנבדקו נמצא, כי הרשות לא עדכנה בכתב את שר האוצר בקשיים בביצוע ההפרטות או החלטות הממשלה, כדי שהשר יוכל להביא את העניין לפני הממשלה.
הממשלה הטילה על מנהל הרשות להגיש הצעת החלטת הפרטה לחברת דואר ישראל, והרשות קידמה את ההצעה. עקב אי-הסכמות בין הרשות לשר התקשורת דאז,
משה כחלון, לא התקדם תהליך ההפרטה במתווה המוצע. התוצאה היא המשבר הקשה הנוכחי בו מצוי הדואר.
הממשלה הנחתה בשנת 2009 את הרשות להביא לפירוק חברות הבנייה חלד ושקמונה, הפועלות בפתח תקוה ובחיפה. למרות זאת, במשך ארבע השנים שחלפו, קיימה הרשות רק פגישה אחת לקידום פירוק החברות עם כל אחת מהעיריות. פירוקה של חברת הבנייה הירושלמית פרזות נתקע גם הוא; ההחלטה על פירוק מכון היין לא החלה את מסעה לעבר היישום; עבודת המטה לפירוק חברת
פיתוח מזרח ירושלים כלל לא החלה.
בשנת 2009 הוטל על הרשות להגיש בתוך ארבעה חודשים תוכניות לביטול חלקה של הממשלה בחברות חלמיש ו
אוצר מפעלי ים - והיא לא עשתה זאת עד היום. מאז שנת 1998 שינתה הממשלה מספר פעמים את עמדתה לגבי עתיד חברת נתיבי איילון, מה שמותיר את החברה בחוסר ודאות. בסוף 2013 היו עדיין בבעלות המדינה 11 קרנות השתלמויות ענפיות, בעלות נכסים של 27 מיליארד שקל - 18 שנים לאחר שהרשות קבעה שיש להפריט את כולן.
לשפר את הפיקוח והבקרה המבקר מסכם: "בשנים האחרונות הטילה הממשלה על הרשות ביצוע החלטות ממשלה בנושאי הפרטה ושינויים מבניים. ממצאי דוח זה מעלים כי הרשות מתקשה בביצוע החלטות הממשלה. במקרים שבהם הרשות נתקלת בהתנגדות של שרים מסוימים להחלטת הממשלה או התנגדות של נציגות עובדים לביצוע הפרטה, אין היא מצליחה לבצע את החלטות הממשלה וועדות השרים.
"הרשות ושר האוצר אינם מיידעים את הדרג הנבחר בדבר אי-הצלחתם לבצע את החלטות הממשלה וועדת השרים, ובכלל זה הקשיים שנתקלו בהם והפסקת הביצוע. התנהלות זו הופכת את החלטות הממשלה וועדת השרים ל'אות מתה' ומותירה את ההחלטה על ביצוע ההפרטה והשינויים המבניים לרשות ומשרד האוצר בלבד, ללא פיקוח ובקרה של הממשלה.
"אי-ביצוע החלטות הממשלה בנושאי הפרטות ושינויים מבניים של חברות מחייב אותה לשפר את סדרי הפיקוח והבקרה על הדרג המבצע את החלטותיה, על-מנת שבמקרים הנדרשים תוכל להפעיל את מלוא השפעתה לקידום ביצוע החלטותיה".
