הרשות לאיסור
הלבנת הון קיבלה 240 דיווחים בשנים 2014-2002, לגבי 11 רבנים "מקובלים" ושישה בד"צים, בסכום של מיליארד שקל: 993 מיליון שקל נוגעים למקובלים, מהם 877 מיליון שקל הנוגעים למקובל אחד. מדובר על דיווחים בנוגע לפעולות המעלות חשד להלבנת הון. כך מגלה (יום ד', 29.10.14)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא, בדוח חמור על הימנעותה של המדינה מגביית מיסים ממקובלים, בד"צים ונותני שירות דת אחרים.
שפירא מזהיר: "קיום כספים רבים בחשבונות בנק פרטיים של מקובלים ובחשבונות בנק של בד"צים, שמקורם באנשים שלא קיים תיעוד לגבי זהותם, מעלה את החשש כי חשבונות אלו משמשים מעין 'מקלט מס' או 'מסלקה' לביצוע פעולות האסורות על-פי חוק איסור הלבנת הון, בישראל ומחוצה לה. על רשות המיסים, בשיתוף גורמי האכיפה האחרים, להעמיק את הבדיקה בתחום זה, על-פי כללי העברת המידע שנקבעו בתקנות".
למקובלים ניתנים עבור שירותיהם תקבולים כספיים, וב"חצרותיהם" נמכרים תשמישי קדושה לסוגיהם. המקובלים, שחלקם צברו הון רב, טוענים כי הכנסותיהם הן בגדר מתנות או תרומות, ולכן אינן חייבות במס.
מתעלמים גם מביהמ"ש העליון הלשכה המשפטית של רשות המיסים קבעה בינואר 2003 בנוגע לאחד המקובלים, כי תקבוליו הם "הכנסה מעסק". בספטמבר 2003 חתמה הרשות עם מקובל זה על הסכם חריג, לפיו בגין תקבוליו עד שנת 2002 ישולם סכום חד-פעמי של 20 מיליון שקל, 3% בלבד מהסכום שנצבר באותו זמן בחשבונות הבנק שלו. בהסכם צוין, כי המקובל כופר בחבות המס, וכי התשלום לרשות הוא "תשלום טובה" שמשלם "אחד מחסידי הרב". הסכם חריג זה פגע בטיפול בהכנסותיהם של כלל המקובלים.
בשנת 2003 הנחתה מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה את הרשות להפיק לקחים מדרך פעולתה בבדיקת הכנסותיו של אותו מקובל, לקבוע עקרונות לחיוב המקובלים במס ולפרסם הנחיות בתחום זה. הרשות לא מילאה הנחיות אלה, למרות שחלפו למעלה מעשר שנים. שפירא מצטט את דבריו של בית המשפט העליון על הצורך להסדיר את מיסוי פעילות המקובלים: "הנושא מורכב וטוב תעשה המדינה אם תסדיר את העניין, כפי שהודיעה שבכוונתה לעשות". גם מהערה זו התעלמה הרשות.
בשנת 2009 דרשה הרשות ממדגם של 29 מקובלים להגיש דוחות מס שנתיים והצהרות הון, ו-22 מהמקובלים אכן הגישו דוחות והצהרות כאלה. בנוגע לשבעת הרבנים שלא הגישו דוחות והצהרות: לחמישה לא נפתחו תיקי מס, ושניים נדרשו להגיש דוחות מס והצהרות הון, אולם לא הגישו אותם, ובהעדר דוחות כאלה לא נערכו להם שומות.
מדיניות מלפני 70 שנה שמונה מהמקובלים שהגישו דוחות והצהרות טופלו ביחידה הארצית לשומה, אך רק עם ארבעה מהם נערכו הסדרי שומה; שאר 14 התיקים, שהתנהלו במשרדי שומה אחרים, לא טופלו שומתית. לגבי השמונה לא נעשה די כדי לגבות עדויות מעובדי החצרות, מהתורמים ומהספקים. ביקורת ניהול ספרים סמויה נעשתה רק פעם אחת, ביולי 2011, בהילולה של אחד הרבנים.
לדברי המבקר, מדיניות מס שגובשה בבסיסה לפני כ-70 שנה אינה יכולה לקפוא על שמריה, ועל המעצבים של מדיניות זו להביא בחשבון את הדינמיות של הפעילות הכלכלית במשך השנים ולעצב אותה לפי עקרונות של צדק, שוויון ויעילות. במשך השנים בוצעו מאות שינויים בפקודת המס, שחלקם היו רפורמות מקיפות במשטר המס, כדי לתקן עיוותים שנוצרו בשיטת המקור - אבל מיסוי המקובלים לא היה מספיק חשוב בשביל שיטופל במסגרת זו.
לדעת משרד מבקר המדינה, על הרשות והיועץ המשפטי לממשלה לתת את הדעת בנוגע למיסוי תרומה או מתנה שמקבל אדם ממי שאינו בן משפחתו ואף ליזום שינוי חקיקה ככל שיידרש - כדי להסדיר בין היתר את מיסוי ענף המקובלים. על הרשות לפעול להכללת הבד"צים ברשת המס ובתוכניות העבודה, כפי שנהוג לגבי כל הענפים הכלכליים במשק. על הרשות לפעול לגביית מס גם מכלל נותני שירותי הדת כגון עורכי חופות, משגיחי כשרות, מוהלים וכדומה.
