הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ’ דיויד גילה, הופיע (יום ב’, 27.10.14)) בפני ועדת הכספים של הכנסת וסקר את מקורות בעיית יוקר המחיה בישראל.
לדברי גילה, יוקר המחיה שאנחנו משלמים עליו היום הוא תוצר של תפיסת עולם מוטעית של הממשלה ושל המחוקק שהייתה קיימת במדינה בעבר במשך עשרות שנים - תפיסת עולם שלא שמה את בעיית יוקר המחיה בראש מעייניה, טיפחה מונופולים ממשלתיים, לא השכילה למנוע מראש היווצרות ריכוזיות בשווקים, והגנה על מונופולים מקומיים מפני תחרות ומפני יבוא.
"ההתרשמות שלי היא שמאז המחאה החברתית של קיץ 2011 חל שינוי משמעותי בתפיסה של הממשלה ושל המחוקק. לחברי הכנסת, לשרים, ולמשרדי הממשלה, יותר אכפת מיוקר מחיה ותחרות, והם יותר ויותר נותנים תשומת לב לנושאים האלה", אמר גילה. "השינוי בתפיסת העולם הביא, בין היתר, לחקיקת חוק הריכוזיות, חוק המזון, חיזוק חוק ההגבלים העסקיים, ומאמץ ממשלתי להורדת מכשולים ליבוא. כמובן יש עוד הרבה שאפשר וצריך לעשות, אבל אני חושב ששינוי התפיסה הזה הוא צעד ראשון מאוד חשוב בדרך למלחמה בבעיית יוקר המחיה.
"טבעי שאנשים מצפים לראות תוצאות מיידיות לצעדים שהממשלה והמחוקק עושים כדי להלחם ביוקר המחיה. הבעיה היא שלעיתים רחוקות התוצאות של צעדים כאלה הן מיידיות. זאת כיון שמדובר בתהליכים שהשווקים צריכים לעבור ותהליכים כאלה מטבעם לוקחים זמן עד שהצרכן יוכל להרגיש בהם בארנק שלו. כפי שאנחנו עכשיו משלמים ביוקר על טעויות שהממשלה והמחוקק עשו בעשורים הקודמים, כך, אני תקווה שבשנים הבאות הצרכן יקטוף את הפירות של הצעדים שהממשלה והמחוקק עושים בתקופה האחרונה. אבל כאמור המלאכה עוד מרובה".
פרופ’ גילה מנה שלושה גורמים עיקריים לבעיית יוקר המחיה: עלויות גבוהות, תחרות מועטה וריכוזיות, ומוכנות של הצרכנים לשלם מחיר גבוה.
בהתייחסו לגורם הראשון - עלויות גבוהות - אמר גילה כי "בכל מה שנוגע לעלויות גבוהות, לממשלה ולמחוקק יש השפעה ככל שהם משפיעים על העלויות של החברות. אם ניקח את נושא המיסוי כדוגמה, המטרה צריכה להיות במידת האפשר למסות רווח ולא מיסוי לפי היקף פעילות. מבחינה כלכלית, כאשר ממסים את החברה לפי היקף הפעילות שלה, למשל ’על כל יחידה שאתה מוכר תשלם תמלוג למדינה של איקס’ או ’שלם תמלוגים כאחוז מהפדיון שלך’, היא מגלגלת את המס הזה אל הצרכן והצרכן בסוף משלם. את אותו מס בדיוק הרבה פעמים אפשר לגבות כאחוז מהרווח של החברה - במצב כזה, היא לא מגלגלת את המס אל הצרכן, אלא סופגת אותו בעצמה ופשוט בעלי המניות מרוויחים פחות.
"ישנם דברים נוספים שמשפיעים על עלויות החברות שגם הם רגישים ושנויים במחלוקת. כך, למשל, לאחרונה משרדי הממשלה וגם חברי כנסת מנסים לבדוק איך אפשר להקטין עלויות על-ידי הסרת דרישות כשרות מיותרות".
באשר לגורם השני - תחרות מועטה וריכוזיות - אמר גילה כי יש שני סוגי מהלכים שהממשלה והמחוקק יכולים לעשות: להסיר מכשולי תחרות שהממשלה בעצמה יצרה ולקדם תחרות בין החברות לבין עצמן.
"לגבי המרכיב הראשון, המדיניות הישנה של הממשלה ושל המחוקק הרבה פעמים יצרה בעצמה מכשולים לתחרות. זה כולל מגבלות על יבוא מוצרים לארץ, דרישות כשרות גבוהות שמונעות משחקנים חדשים להיכנס לשוק מסוים, מדיניות לא נכונה של הפרטות זיכיונות ורישיונות.
"לגבי המכשול האחרון, של מדיניות הפרטות זיכיונות ורישיונות, הוועדה הזו מכירה את הנושא היטב מחוק הריכוזיות. בעבר, המדינה הרבה פעמים הייתה מפריטה נכס שלה, או נותנת רישיון פעילות, או זיכיון, בלי לשקול מספיק בכובד ראש שיקולי תחרות וריכוזיות. אפשר לראות את זה בהקצאה של רישיונות לחיפושי גז טבעי; לא נראה שנשקלו שיקולי תחרות וריכוזיות כאשר הקצו את הרישיונות, ונוצרו שווקים ריכוזיים או מונופולים שבסוף פגעו בצרכן.
"אותה הצדקה יכולה להיות לסבסוד של סקטור שזקוק לעזרה במקום לתת לו לפגוע בצרכנים כדי לעזור לו. כך, למשל, במדינות אחרות, הממשלה מסבסדת את החקלאים, אבל לא מאפשרת להם לעשות קרטלים שפוגעים בצרכן. אצלנו, כתחליף לסבסוד עמוק יותר של חקלאים, המחוקק מאפשר להם לעשות קרטלים על חשבון הצרכן. זה יוצר את המס הכי מזיק - מס קרטליסטי. זאת במקום מיסוי רגיל, שיממן את הסובסידיה של החקלאים. את המיסוי הרגיל הזה אפשר לתכנן כדי למזער את הנזק שהוא גורם. את מס הקרטל אי-אפשר לתכנן כדי להקטין את הנזק שהוא גורם לציבור.
כח מופרז לועדי העובדים "אחד הדברים שהממשלה והמחוקק עדיין לא הצליחו לפתור, ומאוד חשוב לפתור אותו, הוא התופעה שבה ועד עובדים חזק של מונופול ממשלתי משתמש בכוח שלו כדי לבצר את המונופול, לרעת התחרות ולרעת הצרכן. חברת החשמל היא דוגמה מובהקת. אנחנו נתקלנו בכמה וכמה מקרים שבהם ועד העובדים של חברת החשמל חסם תחרות מצד יצרני חשמל פרטיים, באמתלה של זכות השביתה. זאת לדעתנו בניגוד להכרעת בג"ץ, שאין זכות לעשות שביתה, מעבר לשביתת מחאה קצרה, כנגד רפורמה תחרותית של הממשלה. את הבעיה הזו חייבים לדעתנו לפתור.
"עוד מחסום להכנסת תחרות הוא בשווקים שבהם אינטרסים חיצוניים לתחרות הם מאוד דומיננטיים, ויש בהם בהתאם רגולציה שמאוד מקשה על תחרות. אפשר לכלול כאן את השווקים הפיננסיים-בנקאות, ביטוח, פנסיה. בשווקים הפיננסיים, הרגולציה הקיימת שמה דגש מאוד גדול על יציבות. שיקולי היציבות לפעמים חוסמים תחרות, וזה בסוף פוגע בצרכן.
"יש בישראל עשרות מונופולים שאינם חשופים למספיק תחרות. בשנים האחרונות הגברנו את האכיפה נגד מונופולים. אנחנו מנהלים כמה תיקים נגד מונופולים כדי למנוע ניצול לרעה של מעמדם, כגון בשוק המעליות, והפירוק של מונופול המלט נשר. פרסמנו באפריל את המדיניות החדשה של הרשות, שלפיה היא מתכוונת לאכוף את האיסור כנגד מחיר מופרז של מונופולים.
"המדיניות שלנו ברשות היא שאסור לעשות טעויות בנוגע לאישור עסקות בעייתיות מראש. כאשר אתה לא מונע מראש עסקה בעייתית שיוצרת בעיית ריכוזיות ותחרות, זו בכיה לדורות, שגורמת נזק בלתי הפיך לציבור הצרכנים. בהתאם, עצרנו בשלוש וחצי השנים האחרונות כ-40 עסקות שהעלו חשש תחרותי שהצדיק את עצירתן.
"אנחנו גם מייעצים באופן שוטף לשאר משרדי הממשלה לגבי ההשלכות התחרותיות של הפעולות שלהם ולגבי רפורמות שישפרו את התחרות. יש לנו קשר שוטף עם משרד הכלכלה, האוצר, האנרגיה, התקשורת, התחבורה, הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, רשות מקרקעי ישראל, ועוד.
"בהתאם, אנחנו משתמשים בכל הכלים שהחוק נתן לנו כדי להשיג את המיטב למען הצרכן. אבל חייבים להודות שהמאמצים שלנו לבדם לא יוכלו לפתור את בעיית יוקר המחיה. דרוש מאמץ משותף ומתמיד של כל משרדי הממשלה ושל המחוקק - מאמץ ששם את המלחמה ביוקר המחיה בראש מעייניו".
"חרמות מפעם לפעם לא יספיקו" בהתייחסו לגורם השלישי - מוכנות הצרכן לשלם, אמר גילה כי "כפי שציינתי בתחילת הדברים, אחד מהגורמים ליוקר מחיה הוא מוכנות של הצרכן לשלם הרבה. גם אם כל השווקים יהיו תחרותיים ולא ריכוזיים, ולא יהיו חסמים לתחרות, והעלויות של החברות יהיו נמוכות, אם הצרכן יהיה אדיש, המחיר יהיה גבוה.
"אנחנו ברשות עושים הכל כדי לארגן לצרכן תחרות, אבל כדי שהתחרות תעזור לצרכן הוא צריך להפעיל אותה. ההערכה המבוססת שלי היא שרגישות גבוהה של צרכנים לסוגיית יוקר המחיה יכולה בעצמה להוריד מחירים בצורה מאוד משמעותית. זה כולל כמובן חרם מאורגן של צרכנים כשהצרכנים מתרשמים שהמחיר גבוה מדי. החרמות האלה הם תופעה מבורכת, שתכרסם בכוח וברצון של החברות להעלות מחירים. אבל חרמות מפעם לפעם לא יספיקו.
"לצד החרם המאורגן, הצרכן צריך ליישם את החרם הפרטי שלו. הוא צריך להצביע ברגליים: לעשות מאמץ להשוות בין הצעות מתחרות, להסתכל בסופרמרקט על החשבונית כולה ולא רק על מחירים של מוצרים בודדים, להסתכל גם בשאר המדפים בסופרמרקט ולתת צ’אנס גם למותגים הפחות מוכרים. לא יזיק לנסות ולתת הזדמנות גם לשחקנים חדשים או לא מוכרים. ערנות כזו מצד כמות גדולה של צרכנים יכולה לעשות פלאים במסגרת המלחמה של כולנו ביוקר המחיה".
הממונה על ההגבלים סיכם ואמר: "אנו מודעים היטב לכך שהמצב בשוק הישראלי כרגע רחוק מלהיות טוב ושהמלאכה מרובה. עם זאת, אני אופטימי שהמאמץ המשותף של כולנו: המחוקק, משרדי הממשלה, רשות ההגבלים העסקיים וציבור הצרכנים, יכול להביא בעתיד לשיפור משמעותי".
