"הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון- הודאה בביצוע עבירה), מבקשת לשנות פרקטיקה של שנים לפיה הטיפול והשיקום מחוברים להודאה באשמה. האסיר כבר יושב בכלא וזו הענישה שלו. מרגע שהוא בכלא, לא ייתכן מצב שאדם לא יקבל שיקום כי לא הודה. האסיר הוא בן אדם ויש לאפשר לו שיקום אמיתי" - כך הבהירה יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ח"כ
מירי רגב בדיון בנוגע ל הצעות חוק הנוגעות לתעסוקת ושיקום אסירים.
ח"כ
דוד אזולאי העומד בראש ועדת משנה לנושא תעסוקת האסירים ציין - "אין לנו כל כוונה לפגוע בתהליכים של שב"ס בנושא השיקום. היוזמה לחוק באה בעקבות מקרים של מאסר ממושך בהם אסירים לא הודו ולכן לא קיבלו חופשות, טיפול או שליש. מה עשינו בזה? אדם יצא כמו שנכנס. מעניין אותנו להבטיח טיפול לאסיר שנכנס. יש מצבים יותר קשים של אדם שמודה ומוכן לקבל טיפול ואין מקום או מסגרת מתאימה".
מה תפקיד שב"ס - להעניש? או לשקם? ראש ענף טיפול ושיקום במשרד לביטחון הפנים, סג"ד קרן גלבוע, הדגישה כי יש הבחנה בין כאלו המשקמים באופן כללי - זה נעשה ללא כל קשר לסוג העבירה או הודאה. ברגע שיש מוטיבציה הוא מקבל טיפול כזה. רוב מכריע של עבירות הוא בשל חסכים שכדי שאפשר יהיה להתחיל לטפל בהם האדם צריך לומר שיש לו בעיה. אדם מכור לאלכוהול, יכול להיות שנים ללא אלכוהול ועדיין יהיה מכור. ברגע שיש תובנות אפשר להתחיל טיפול".
היו"ר, ח"כ רגב תקפה עמדה זו בחריפות: אנשים רבים הולכים לטיפול פסיכולוגי בלי לדעת מה הבעיה שלהם. אתם בקיבעון. הבעיה מתחילה מחוות הדעת שלכם. השאלה היא מה תפקיד שב"ס - להעניש? או לשקם? אם הרציונל היה לשקם - לא היה צריך חוק. צריך לנער את שב"ס ולהבהיר את תפקידו. אם שב"ס היה נבחן על כמה אסירים חוזרים לאחר שיקום, זה לא היה נראה ככה. המטרה העיקרית היא לשקם כדי שאסיר לא יחזור לפשע. אם המטרה היא רק להעניש, נפריט את השיקום ונוציא אותו החוצה. נביא את הכללים המקצועיים לכנסת.
יו"ר הוועדה, ח"כ רגב סיכמה: "יש לבחון מדוע מספר המועסקים בתעסוקה יצרנית קטן כל-כך". היא חזרה והדגישה כי "השיקום אינו פריבילגיה וצריך להינתן לכל אסיר. צריך להכניס בחקיקה את החובה לשקם. שב"ס צריך להבין שזו חובתו ואז השיקום והתעסוקה ייראו אחרת. אם התעסוקה אינה חלק משיקום, תשלמו שכר מינימום". היא הדגישה כי העבודה על הצעת החוק תזורז - "מדובר בחוק חשוב שיהפוך את התעסוקה לחלק מהשיקום".
